האם ניכוי ההוצאות שדרש המערער, מותר

א. המחלוקת שנפלה בין הצדדים לערעור זה, איננה מתיחסת רק אל תוכנו של הערעור, אלא
גם אל מהות העילה העומדת בבסיסו. בעוד בא כחו המלומד של המערער, עו"ד שריפי, יצא
בסיכומיו חוצץ כנגד המשיב, בטענו כנגדו על שהשתית השומות שהוציא למערער לשנים
96-'94' )להלן - השנים שבערעור( על טענת אי סבירות התוצאה העסקית של עסקו, טען ב"כ
המשיב לעומת זאת, כי כל עניינו של הערעור דווקא בשאלת התרתן או אי התרתן בניכוי
הוצאות שדרש המערער בדוחותיו לשנים אלה.

נפקותה של הבחנה זו בין שתי הגישות השונות אל הערעור, היא לכאורה, בקביעת סדר חלוקת
הנטלים בין הצדדים לדיון. שאם ענין לנו, כגירסת המערער, בתוצאה עסקית בלתי סבירה,
הרי שחובת הצדקת השומה בנסיבות אלה של ספרים קבילים, מוטלת לכל הדעות על המשיב. ואם
לא כך, קרי, אם ענין לנו כגירסת המשיב בשאלת התרתן של הוצאות הנדרשות בניכוי על ידי
המערער, הרי, שהנטל מונח, לדעת המשיב לפחות, על שיכמו של המערער, הנדרש להוכיח
שהוצאות אלה אכן הוצאו על ידו וכי נופלות הן לגדריו של סעיף 17 לפקודת מס הכנסה
)נ.ח.( )להלן - הפקודה(.

שאלת חלוקת הנטלים בין הצדדים לערעור, כמו השאלה אם בוססה השומה על מימצאי חקירת