האם יש מקום לסטות מרישום הזכויות במרשם המקרקעין, על יסוד הטענה כי הרישום אינו משקף את מצב הזכויות האמיתי

בפני תביעה רכושית לפי תקנה 258(ז)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המחלוקת נסבה על אופן חלוקת הזכויות בדירת המגורים של הצדדים, הרשומה על-שם בני הזוג בחלקים שווים.

רקע עובדתי

1.         התובעת והנתבע הכירו בשנת 1993. הם נישאו זל"ז כדמו"י ביום 19/5/94. בעת נישואיהם הייתה התובעת עולה חדשה מאוקראינה, אם חד הורית לילד בן 4. הנתבע היה רווק.

מנישואי הצדדים נולדו שני ילדים:

א. מ.- יליד 14/12/94.

ר. מ. - יליד 7/8/97.

2.         עובר לנישואיהם חתמו הצדדים, בחודש אפריל 1994, על הסכם ממון בפני עוה"ד תמרה פריץ (להלן: "הסכם טרום הנישואין"). על פי האמור בהסכם, במועד עריכתו הייתה ברשות התובעת דירה אותה רכשה כעולה חדשה, וברשות הנתבע היו שתי דירות.

להלן עיקרי ההסכם:

"4.    הוסכם בין הצדדים כי כל הרכוש השייך לבעל כגון: הדירה אשר ברח' רבי ע. XXX בב. ש. וכן, הדירה אשר ב.-ש., רח' מ. י., מס' XXXXX , תכולתה ומכונית B.M.W , אשר שוויה כ- 50,000 ש"ח שייכים לבעל בלבד.

5.      הוסכם גם כי הדירה הנמצאת ב.-ש., רח' מ. שייכת לאשה בלבד.

6.      הצדדים מצהירים בזה כי כל הרכוש אשר ירכשו בתקופת נישואיהם ו/או החיים המשותפים יהיה רכוש משותף, בחלקים שווים לכל אחד מהצדדים.

7.      במקרה והחיים המשותפים לא יעלו יפה והצדדים יחליטו להתגרש ו/או להפרד, אז הבעל והאשה מצהירים כי כל אחד מהם יחזור לקדמותו: הבעל יקח רכושו הפרטי הדירות אשר ב.-ש., רח' ר. ע. XXX ורח' מ. י. XXXX , מכוניתו ו/או שוויה, ותכולת הדירה מ. י. XXXX והאישה תקח בבעלותה הבלעדית את דירתה אשר מ. ב. XXX ו/או XXXX ב. ש., וכל יתר הרכוש המשותף אשר יירשם על ידי הבעל והאישה בתקופת החיים המשותפים שלהם יתחלק בחלקים שווים של 1/2".

3.         לאחר כשלוש שנות נישואין, בשנת 1997, רכשו הצדדים במשותף דירה ברח' פ.-י. ב. ש., היא הדירה נשוא המחלוקת בתיק זה (להלן: " הדירה"). לצורך מימון הרכישה מכרה התובעת את דירתה  שברח' מ. ב. ב. ש., ואילו הנתבע מכר את דירתו ברח' מ. י. XXXX ב. ש. הזכויות בדירה נרשמו ע"ש הצדדים בחלקים שווים. מאז ועד היום מתגוררים הצדדים בדירה זו, יחד עם ילדיהם.

4.         לימים, רכשו הצדדים דירה נוספת, ברח' מ. י. ב. ש., כדירה "להשקעה". כל אחד מהצדדים שילם מחצית משווי הדירה להשקעה והדירה נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הצדדים השכירו את הדירה וחילקו ביניהם את דמי השכירות שווה בשווה.

5.         הצדדים התנהלו במשטר של הפרדה רכושית מוחלטת. כל אחד מהצדדים היה אדון לנכסיו, להכנסותיו, לרווחיו ולחובותיו. לצדדים היו חשבונות בנק נפרדים ואיש מהם לא היה מיופה כוח לפעול בחשבון הבנק של האחר. הצדדים שמרו על הפרדה גם בנוגע לנכסי נדל"ן ולכלי רכב. התובעת נשאה לבדה בכל ההוצאה של בנה הבכור, שנולד לפני נישואיהם לנתבע. משלב מסוים ואילך משטר ההפרדה הרכושית מצא ביטוי גם באופן הנשיאה בהוצאות הבית, בשיטת "הארנק המשותף". על פי שיטה זו, שני הצדדים הפקידו בארנק המשותף סכום זהה ומסכום זה כוסו כל הוצאות הבית. הוצאות בלתי צפויות שולמו על ידי הצדדים שווה בשווה. הצדדים ביצוע התחשבנות מדוייקת ביניהם בסוף כל חודש, וערכו קיזוז והעברת כספים בהתאם להתחשבנות זו.

4.         בשנת 2007 פרץ סכסוך בין בני הזוג. התובעת עזבה את דירת המגורים המשותפת יחד עם בנה הבכור ועברה להתגורר בדירה ברח' מ. י. (הדירה להשקעה). התובעת פנתה לעו"ד אולגה שלמן לשם עריכת הסכם גירושין וזו הכינה טיוטת הסכם. סעיף 9ב לטיוטא מתיחס לזכויות בדירת המריבה. וזו לשון הסעיף:

"בית הקרקע הנמצא ב. ש., רחוב פ.י. אשר 62% זכויות רשומות על שם הבעל ו-38% זכויות רשומות על שם האישה ישאר בבעלותו של הבעל הבית הרשום בטאבו בגוש XXXX חלקה XXXX את חלקה של האישה ישלם הבעל בכפוף לגט הפיטורין".

בסופו של יום, הצדדים חזרו להתגורר יחדיו, וטיוטת ההסכם האמורה לא נחתמה ולא אושרה בבית משפט (להלן: "טיוטת ההסכם משנת 2007").

5.         בשנת 2010 הוכנה טיוטת הסכם נוספת בין הצדדים ע"י עוה"ד שאול עמית, אליו פנה הנתבע לשם הכנת הסכם (להלן: "טיוטת ההסכם משנת 2010"). במסמך זה צויין לעניין דירת המריבה כי הזכויות בדירה יחולקו באופן בו חלקו של הבעל יהיה 62% ואילו חלקה של האשה יהווה 38%, בשיעור השקעת הצדדים ברכישת הדירה.