האם זכאית התובעת – אשת המנוח – לזכויות בנכסיו של המנוח שנרכשו עובר למועד נישואי הצדדים?

בפניי תביעה רכושית הצהרתית. השאלה שבפניי הינה האם זכאית התובעת – אשת המנוח – לזכויות בנכסיו של המנוח שנרכשו עובר למועד נישואי הצדדים?

רקע עובדתי רלוונטי

1. המנוח הינו יליד 1931. המנוח היה נשוי בנישואיו הראשונים לגב' צ.ד. (להלן: "המנוחה"). כנובע מקשר הנישואין, נולדו לבנ"ז 11 ילדים. המנוחה נפטרה בשנת 1989.
2. התובעת והמנוח הכירו בשידוך ונישאו זל"ז כדמו"י ביום 22.7.1991, כאשר אלה היו נישואיה הראשונים של התובעת.
3. ביום 18.9.2001 נפטרה אחת מבנותיו של המנוח, כך שנותרו למנוח 10 ילדים – הם הנתבעים 1-10.
4. התובעת והמנוח היו נשואים זל"ז במשך 25 שנים, עד אשר ביום 13.2.2016, נפטר המנוח בפתאומיות. שעה שלא הותיר אחריו צוואה, ביום 19.7.2016 ניתן צו ירושה ביחס לעיזבונו.
5. עובר לנישואי בנ"ז היו למנוח זכויות בשלושה נכסים – הם הנכסים שבמחלוקת – כפי שיפורטו להלן:

• דירת מגורים המצויה בעיר XXX – (להלן: "הדירה"), הרשומה על שמם של המנוח והמנוחה בחלקים שווים.
• חנות המצויה בעיר XXX - (להלן: "החנות"), הרשומה על שמם של המנוח והמנוחה בחלקים שווים.
• 1000/24293 ו – 320/24293 חלקים מתוך מקרקעין הרשומים בלשכת רישום המקרקעין בעיר XXX (להלן: "המגרש"), הרשום על שמו של המנוח.

(למען הנוחיות יקראו הדירה, החנות והמגרש בהתאמה – "הנכסים").

6. אור ליום 11.9.2016 הניחה התובעת על שולחנו של בית המשפט כתב תביעה, במסגרתו עתרה להצהיר כי היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מזכויות המנוח בנכסים, זאת בנוסף וללא קשר לזכויותיה של התובעת כיורשת בעיזבונו של המנוח.
7. ביום 30.11.2016 הגישו הנתבעים את כתב הגנתם וביקשו לדחות את התביעה.

טענות התובעת בכתב התביעה

8. לטענת התובעת, בכל מהלך חייהם המשותפים של בני"ז, התנהלו בשיתוף מלא, ביחס לכל נכסיהם ללא יוצא מן הכלל.

כך למשל, בשנת 1993 נפטרה אמה של התובעת בגרמניה. התובעת ואחיה ירשו את אמם ביחס לצו ירושה שניתן לעיזבונה בגרמניה. התובעת קיבלה בירושה סך של 170,000 מארק גרמני. מכספים אלה בנו התובעת והמנוח בית בישוב XXX (להלן: "הבית") הנרשם על שם התובעת והמנוח בחלקים שווים, בו התגוררו החל משנת 1997 ועד לפטירתו של המנוח ובו עודנה מתגוררת התובעת.

כך למשל, בשנת 1999 נפטרה אמו של המנוח ומכספי הירושה אשר קיבל המנוח – סך של 100,000 ₪ - כיסו מספר הלוואות שנטלו בני"ז.

כך למשל, בשנת 2004 החלו בני"ז להשכיר את החנות. דמי השכירות (בסך של 6,000 ₪) שהתקבלו, שימשו למחייתם ולכיסוי הוצאותיהם השוטפות משך כל תקופת הנישואין. הכנסה זו היוותה את "העוגן" הכלכלי של בנ"ז בכל תקופת הנישואין והמנוח התחייב לא אחת כי החנות "תהיה הפנסיה של שנינו". החנות הינה מקור פרנסתה העיקרי והעוגן הכלכלי של התובעת גם כיום.