האם התקנון החל על עובדי ההוראה אינו חל על העותר באופן הפוגע בהגנות שמספק התקנון

השופטת ד' דורנר:

העותר שימש מאז 1986 כמנהל פדגוגי של בית-ספר אליאנס בתל-אביב )להלן: בית-הספר(,
שבו לומדים כ1700- תלמידים ומלמדים כ130- מורים. בית-הספר הוא מוסד חינוכי מוכר,
שאינו רשמי, המופעל בידי חברה פרטית-עירונית ומנוהל על-ידי דירקטוריון שכל חבריו הם
אנשי חינוך. בשנת 1991, לאחר פרישת המנהל האדמיניסטרטיבי של בית-הספר לגמלאות,
הורחבו סמכויות העותר גם לתחום הניהול האדמיניסטרטיבי והפיננסי. תפקידים נרחבים אלו
אף מנעו מבעדו מלמד במשך השנתיים האחרונות שבהם מילאם.

בשנת 1999 פרץ סכסוך בין העותר לבין צוות המורים בבית-הספר, שבעקבותיו נוצרו קשיים
בניהולו התקין של בית-הספר. מורי בית-הספר תבעו את סילוקו של העותר, והשביתו את
בית-הספר בתמיכת ארגון המורים העל-יסודיים. סגניו של העותר ומנהלת חטיבת הביניים של
בית-הספר טענו כי כשלים בניהול בית-הספר שמקורם בעותר הובילו למשבר שאינו ניתן עוד
לגישור בין העותר לבין צוות בית-הספר, ואשר פוגע קשות בניהול המערכת.

מנגד, שבעה מנהלי בתי-הספר בתל-אביב והמפקח במשרד החינוך המופקד על בית-הספר תמכו
בעותר. אף דירקטוריון בית-הספר צידד תחילה בעותר ודרש מן המורים לחזור לעבודה ולקבל
את מרותו. ברם, קריאה זו נדחתה על-ידי המורים. בתוך כך התערב ועד ההורים בבית-הספר
ודרש מן הרשויות להפסיק את השביתה, הגורמת לנזק בלתי הפיך לתלמידים.

על רקע זה הציע הדירקטוריון לעותר בתאריך 30.12.99 לשקול פרישה מתפקידו, והזמין את
העותר להציע את אופן הפרישה ותנאיה. העותר סירב להצעה זו בתוקף, וטען כי בית-הספר