האם המעסיק הפר את חובתו לבטח את העובד המנוח בפנסיה מקיפה?

רקע כללי

1.    התביעה שבפנינו הינה תביעתם של שאירי עובד שנפטר העותרים לתשלום פיצוי בשיעור פנסיית שאירים מהוונת וזאת לטענתם בשל הפרת החובה שהייתה מוטלת בשעתו על הנתבע לבטח את העובד (להלן: "המנוח") בהסדר פנסיה מקיפה בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה לביטוח פנסיוני" או "צו ההרחבה"). 

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובעים  2-4 הינם שאירי המנוח מר א' ז"ל אשר הועסק בבית העסק (להלן: "העסק") שבניהולו של הנתבע לייצור ושווק נקניקים. זאת, החל משנת 2004 ועד למועד פטירתו של המנוח ביום 30.6.09.

עד לשנת 2006 היה העסק בבעלות אביו של הנתבע ולאחר מכן עבר לבעלותו ולניהולו של הנתבע כך שתלושי השכר של התובע, החל מתחילת שנת 2007 נשאו את שם הנתבע כמעסיק.  

המנוח נפטר בעקבות אירוע לב בגיל 39 והותיר אחריו אלמנה ושני בנים קטינים ילידי 1993 ו-2003, הם התובעים 3 ו-4.

3.    אין חולק כי הנתבע לא ביטח את המנוח בביטוח פנסיוני לפי צו הרחבה לביטוח פנסיוני וכי המנוח לא היה מבוטח בעת פטירתו.

4.    לאחר פטירתו של המנוח שילם הנתבע לתובעים סך של  כ- 40,000 ש"ח כאשר הצדדים חלוקים בשאלה בגין מה שולם סכום זה ואיזה חלק מתוכו יש לזקוף על חשבון פיצויי פיטורים. זאת, בין היתר, נוכח המחלוקת ביחס לשכר "האמיתי" ששולם בפועל למנוח -

בעוד הנתבע טוען כי שכר זה עמד על סך של 4,600 ש"ח כמופיע בתלוש השכר, הרי שהתובעים טוענים כי הסכום הרשום בתלושים אינו משקף את השכר "האמיתי" ששולם בחלקו במזומן והסתכם לטענתם, בסך של 7000 ש"ח.  

עם זאת, יאמר כבר כאן, כי הפיצוי הנתבע, מושא כתב התביעה, חושב על בסיס הרישום המופיע בתלוש השכר ומכאן שההכרעה במחלוקת הנ"ל רלוונטית אך ורק לצורך ההכרעה בטענת הקיזוז שבפי הנתבע הטוען כי הסכום של 40,000 ש"ח כלל בחובו סכומים ששולמו לפנים משורת הדין וכי יש לקזזם מכל סכום שיפסק לזכות התובעים.

5.    מטעם התובעים העידה התובעת וכן הוגשו חוו"ד רפואית שערך ד"ר אודי פרישמן וחוו"ד אקטוארית שערך המומחה, מר גד שפירא.

מטעם הנתבע, העיד הנתבע עצמו וכן הוגשה חוו"ד רפואית שערך ד"ר בראון.

טענות הצדדים

5.    לטענת התובעים, מאחר והנתבע לא הפריש את ההפרשות המתחייבות מצו ההרחבה לקרן פנסיה ולא ביטח את המנוח בהסדר פנסיה מקיפה בהתאם להוראות הצו החל מיום 1.2.08 הרי שהם זכאים לפיצוי בגובה 202,351 ש"ח כסכום המהוון שהיה משולם להם לטענם לו היה הנתבע ממלא את החובה המוטלת עליו לבטח את המנוח.

הסכום הנתבע מושתת על חוות דעת מומחה בתחום האקטואריה.  

6.    לטענת הנתבע, התובעים אינם זכאים לפיצוי כאמור בשל מספר טעמים כדלקמן:

§        המנוח סירב בכל תוקף  להפרשת כספים משכרו לקרן פנסיה וזאת על אף שהוצע לו לעשות כן מספר פעמים.

§        צו ההרחבה אינו חל על הנתבע, נוכח סעיף 4(3) הימנו ומשקיים הסכם פנסיוני מטיב החל מכוח צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (להלן: "צו ההרחבה בענפי היבוא"). צו המחייב את המעסיק בשיעורי הפרשות גבוהים יותר מחד אך בה בעת אינו מחייב בביטוח פנסיוני מקיף אלא בביטוח בפנסיית יסוד בלבד.

§        לחילופין נטען, כי גם לו היה חל צו ההרחבה כנטען, הרי שלא ניתן היה לבטח את המנוח בהסדר פנסיה מקיפה לאור ההיסטוריה הרפואית שלו ונוכח מחלת הסוכרת ממנה סבל. משכך, הלכה למעשה לא נגרם לתובעים כל נזק.