האם הבעל חייב בדמי שימוש לאחר שעזבה האישה את הבית

הנידון שבפנינו הוא הכרעה בתביעת האישה לדמי שימוש בגין השימוש הייחודי שעשה הנתבע בדירה המשותפת מהזמן שהאישה עזבה את הדירה המשותפת בתאריך י"ט אייר תשע"ב (11.05.2012).

רקע והליכים

התובעת הגישה את תביעות גירושין, חלוקת רכוש, מזונות וכתובה בתאריך י"ב תמוז תשע"ב (02.07.2012).

דיון משמעותי ראשון בו העלתה את טענותיה התקיים ביום י"ב במרחשוון התשע"ד (16.10.2013).

פסק דין חיוב גירושין ניתן ביום י' בניסן התשע"ה (30.03.2015).

לאחר מכן הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הגדול והערעור נדחה בהחלטה מיום י"ז כסלו תשע"ו (29.11.2015).

הצדדים התגרשו בתאריך כ"ח באדר ב התשע"ו (07.04.2016).

יצוין כי מאז עזבה התובעת את הדירה הנתבע שילם את חוב המשכנתא בסך של כ-1600 ₪ לחודש.

על פי הערכת השמאי מיום ה' באדר ב' תשע"ו (15.03.2016) שווי דמי השימוש עבור דירת הצדדים עומד על סך של 3200 ₪ לחודש.

טענות הצדדים

טענות התובעת

1. החל ממועד עזיבת התובעת את הבית, הנתבע היה המשתמש היחידי בבית, לכן יש לחייבו עבור מחצית דמי השימוש, בקיזוז מחצית תשלום המשכנתא ששולם על ידו עד מועד פירוק השיתוף.
2. חייה היו חיי גיהינום וסבל מחמת הנתבע, ולא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את הבית המשותף למען שלוותה ובריאותה הנפשית.
3. בהתאם לחוק המקרקעין יש לחייב את הנתבע כי הוא מנע מהתובעת להשתמש במקרקעין. וזאת בהתאם לפסיקה המתחשבת בחוק היסוד של כבוד האדם וחרותו שהקלה בצורך להוכחת האשם במניעת השימוש. הביאה סימוכין משפטיים לכך ש"די יהא בהוכחת קיומו של סכסוך בין בני הזוג, אשר אינו מאפשר חיים תחת קורת גג אחת, כדי להכיר בזכותו של בן זוג לקבל פיצוי הולם עבור המשך השימוש בדירה, לאחר עזיבתו".
4. הביאה סימוכין הלכתיים לכך שבמקום שדינה של האישה כאומרת מאיס עלי הרי ממועד עזיבת הבית הרי היא כמבקשת פירוק שיתוף ואין הבעל יכול לטעון "בשלי השתמשתי".

טענות הנתבע

1. האישה עזבה את הבית מיוזמתה, מציין לפסק הדין של בית הדין הגדול שבו נכתב: "שני הצדדים נהגו שלא כהוגן לפי ההלכה בחיי האישות". אף על פי שהערעור נדחה לא חייבו את הנתבע בהוצאות.
2. התובעת אינה זכאית לדמי שימוש גם לאחר הגט. עזבה את הבית מרצונה ולא נמנע ממנה כל שימוש, וזאת אף על פי שהנתבע ביקש שלום בית וקרא לה לשוב, ואם הייתה שבה היה מקבלה בזרועות פתוחות.