האם גם תובענה הנוגעת להיקפו של עיזבון נמצאת בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה?

השופט נ' סולברג:

1.        במוקד המחלוקת פרשנות סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), לפיו תהא לבית משפט לענייני משפחה סמכות לדון בתובענה לפי "חוק הירושה התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו"; האם בגדר הסעיף באה גם תובענה הנוגעת להיקפו של עיזבון?

2.        לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 6811-01-14, השופט י' גייפמן) מיום 24.7.2014 להעביר דיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה.

עיקרי העובדות וההליכים

3.        הצדדים הם יורשיה של המנוחה ש' ל' ז"ל (להלן: המנוחה) ובני משפחתה. המשיבה היא בִּתה של המנוחה (להלן: ה') והמבקשים הם אחייניה, ילדי בנה המנוח של המנוחה, אחִיה של המשיבה (להלן: האב).

4.        לִבּו של הסכסוך נוגע לחוזה מיום 21.8.2000, לפיו העבירה המנוחה לשני ילדיה, ללא תמורה, בחלקים שווים, שלוש דירות שהיו בבעלותה. מכוח החוזה, נרשמו הדירות בלשכת רישום המקרקעין על-שם ה' והאב. במהלך השנים נמכרה אחת הדירות. השתיים האחרות, בתל-אביב, עודן רשומות על-שם ה' והאב. הצדדים חלוקים על משמעותו של החוזה.

5.        מכוח צוואת המנוחה, אשר קוימה בצו הרשם לענייני ירושה מיום 21.4.2013, מבלי שמונה מנהל עיזבון, ירשו האחיינים מחצית מעזבון המנוחה (מכיוון שאביהם נפטר טרם פטירתה של המנוחה) ואילו ה' ירשה את מחציתו השנייה של העזבון.

6.        בראשית שנת 2014 הגישו האחיינים תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שעיקרה הצהרה כי ביום פטירתה הייתה המנוחה הבעלים של הזכויות בדירות, לפיכך הן חלק מעזבונה, ועל כן זכאים האחיינים להרשם כבעלים במחצית מהזכויות בדירות הללו. לטענת האחיינים, הבעלות בדירות הועברה לילדי המנוחה אך ורק כנאמנים לטובתה, שכן נשללו מהם בחוזה הזכויות המבטאות בעלות מהותית במקרקעין, ביניהן הזכות לחזקה ולשימוש בדירות. לפיכך, לשיטתם, החלק בדירות שהועבר אל ה' נכלל בפועל בעזבונה של המנוחה. האחיינים הוסיפו טענות נגד החוזה ונגד הקניית מתנה מכוחו לאחר פטירה, שעל-פי הוראות סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, דינה בטלות. מנגד, לטענת ה', מדובר בחוזה מתנה כשר, כך שהחלק בדירות שהועבר אליה נמצא בבעלותה ולפיכך אינו נכלל בגדרי עזבון אמה המנוחה. אציין כי לא הועלו טענות באשר לחלקו של האב בדירות, שכן על-פי החוזה, עם מותו של אחד מילדי המנוחה טרם פטירתה-שלה, חלקו בדירות יחזור לבעלותה של המנוחה. מכיוון שהאב נפטר ביום 24.9.2012, טרם פטירתה של המנוחה (ביום 12.12.2012), הרי שהמחלוקת אינה נוגעת לחלקו-שלו בדירות. מוסכם כי חלקו הוחזר אל המנוחה והיה בבעלותה ביום פטירתה, ועל כן הוא חלק מעזבונה. הסכסוך שלפנינו, אם כן, נוגע לשאלת היקפו של עזבון המנוחה, ובפרט האם נכלל בו חלקה של ה' בדירות לפי החוזה האמור.

7.        בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי סעיף 1(6)(ה) לחוק "הרחיב את סמכות  בית המשפט למשפחה לדון לא רק בתביעות לפי חוק הירושה אלא גם 'בתובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה'" (פסקה ה). בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לפרש מינוח זה במשמעות של זיקהלירושה, ועל כן – "תביעות בין מנהל עיזבון כנגד יורשים ותביעות בין יורשים על היקף העיזבון, להבדיל מתביעות כנגד צדדים שלישיים – הינם בגדר תביעות שעילתן סכסוך בקשר לירושה ובסמכות בית המשפט למשפחה" (שם, פסקאות ה-ו). מאחר והצדדים לתובענה הם יורשיה של המנוחה, הורה בית המשפט המחוזי כאמור על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.