האם אופציות שקיבל הבעל ממקום העבודה הם בכלל איזון הנכסים

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי פתח תקוה מיום 5.12.23, ובו קבע כי יש להחריג מאיזון משאבים את האופציות שקיבל הבעל, אם לא נכנסו לחשבון המשותף.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך ....., ולהם שלשה ילדים.

מועד הקרע נקבע לתאריך 31.12.2020.

בי"ד קמא בנימוקיו בהחלטתו הנ"ל כתב ש"אופציה" דינה כמתנה שניתנה לעובד, ועל כן האופציה מוחרגת מאיזון משאבים:

"לדעת בית הדין, יש להבחין בין שכר עובד לבין מלגות תמריץ בדמות של מניות/אופציות המבטיחות את הישארות העובד במקום עבודתו. שכר צריך להתאזן, כך על פי החוק.

מתנות/תמריצים/זכויות עתידיות לבטחת הישארות העובד – אינן שכר המתאזן. דהיינו יש לחלק בין שכר חלף עבודה וכיו"ב, לבין מניות עתידיות שניתן ע"י החברה כל שנה לעובדים מסוימים, ומניות אלו לא ניתנים להעברה כלל ע"י העובד, ומועד פירעונם הוא רק בחלוף ארבע שנים, שדינם כדין מתנה שאינה מתאזנת. וראיה לדבר שמדובר במענק ולא בשכר בהינתן שהמענק ניתן למימוש בתנאי שהעובד לא יעזוב את החברה או יפוטר ע"י החברה במשך ארבע שנים, דהיינו כל הסיבה למענק הוא כדי שהעובד ימשיך במקום עבודתו, ואם אינו ממשיך לעבוד במקום ההוא, הן מחמת עצמו הן מחמת החברה, אין מקום מצד החברה למענק והוא מתאפס, וזה מראה בעליל שאין מדובר בשכר חלף עבודה, כי בשכר חלף עבודה אין מקום לכל התנאים של ארבע שנים וכו'.

נוסיף ונאמר, שמניות עתידיות שבמועד הקרע לא היו במצב של פירעון כיון שלא חלפו ארבע שנים, ולא ידוע אם יהיו בעתיד ברי פירעון בהינתן שיש מצב שהעובד יעזוב את החברה או יפוטר ע"י החברה, פשוט הדבר שאינם ברי איזון כלל בהינתן שבמועד הקרע אינם שוות מאומה, ולא ניתנות להעברה, וניתן לחלק רק רכוש שיש לו שווי כספי במועד הקרע, ובמועד שהמניות יהיו ברי פירעון זה יהיה לאחר מועד הקרע, כך שכל המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת רק על מניות שכבר בא מועד פירעונם טרם מועד הקרע, וזה כפי שכתבנו דינו כמתנה שאינה מתאזנת.

[...]

כן על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג סעיף 5 (א) (1) שיש להחריג מתנות מאיזון המשאבים, ולדעת בית הדין נתינת אופציות לעובד בכדי לפתותו להישאר בחברה דומה מאד למתנות הניתנות על פי הערכה של העובד מהמעביד.

לאור זאת קובע בית הדין כי יש להחריג מאיזון המשאבים את האופציות שקיבל הבעל כאמור לעיל, וטרם הועברו לחשבון המשותף."

יש לציין שהבעל לשעבר עבד בעבר בחברת מ', ממנה קיבל במסגרת הסכם העבודה אופציות ומניות, חברה זו נמכרה לחברת א', והנ"ל קיבל אופציות ומניות בחברת א' חלף הזכויות שהיו לו בחברת מ'. על אופציות ומניות אלו קבע ביה"ד שאין לאזנן.

עיקר טענות הצדדים

טענות המערערת

המערערת טוענת שטעה בי"ד קמא בקבעו שאופציות דינן כמתנה, ולכן אין לאזנן כפי שנקבע בסעיף5(א)1 לחוק יחסי ממון.

האופציות הינן חלק משכר העבודה, ניתנו במסגרת הסכם שכר המסדיר את יחסי העובד עם המעביד, וממילא יש לאזנם. האופציות הניתנות ע"י המעביד, אף שנתינתן נפרשת לתקופה של ארבע שנים, המקובל שבכל זמן קצוב (שנה, שנתיים, וכו' אחר מועד ההסכם) העובד מקבל חלק מסך האופציות, ואף אם לא יעבוד בחברה את כל ארבע השנים, יקבל חלק מהאופציות שלגביהם הגיע מועד הנתינה.

בנוסף, לטענת המערערת, לאופציות יש שווי גם טרם מימושן. יש מודלים כלכליים לחישוב ערכן של אופציות שטרם מומשו, בפרט בנדו"ד שמדובר בחברה ציבורית (שאינה חברת הזנק), ומניותיה נסחרות בבורסה, ולמניות ולאופציות שלה יש שווי שוק.

בנוסף מבקשת המערערת לקבוע את שווי המניות לפי מועד מימושן, וזאת בהתאם לפסה"ד של בית משפט המחוזי מרכז (לוד. בעמ"ש 19796-09-17).

טענות המשיב