האזורית גזר ואח' נ' אודס ואח'

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

ב-14/2/10 שלחה התובעת (להלן: המועצה), לטענתה, דרישת תשלום לתובע על פיו הוא נדרש לשלם סך של 1981.70 ₪ בגין היטל ביוב וכן סך של 3885.50 ₪ בגין חוב ארנונה.

הדרישה הנ"ל הוצאה בגין סקר מדידות שערכה המועצה בסוף שנת 2009 והדרישה התייחסה לשנים 2009-2010 (נספח ד' לתצהיר גב' מזל דמארי).

החוב נבע מסקר מדידות שערכה המועצה בשלהי שנת 2009 בו נקבע כי גודל הנכס של הנתבעים שגוי והוא גדול יותר ב-92 מ"ר מהגודל בגינו חויבו הנתבעים עד אותו מועד.

הנתבעים לא שילמו את החוב וכיוון שכך הוגשה נגדם תביעה לתשלום החוב (להלן: התביעה העיקרית).

הנתבעים טוענים כי אינם חייבים בתשלום החוב והם אף הגישו כתב תביעה שכנגד ע"ס 50,000 ₪ כנגד המועצה.

טענות הנתבעים בתביעה העיקרית הינן כדלקמן:

א.הם לא קיבלו את דרישת תשלום החוב אלא במהלך ניהול התביעה העיקרית ורק ב-5/1/11 ואז הגישו השגה כנגד החיוב.

ב.המועצה לא הגיבה להשגה תוך 60 יום ועל כן לטענת הנתבעים ההשגה התקבלה ואזי יש לבטל את החיוב.

ג.בנוסף טוענים הנתבעים כי חיוב הארנונה בגין השנים 2009 ו-2010 אשר נשלח אליהם רק ב-14/2/10 (ומבלי לגרוע מטענתם כי הם לא קיבלו את דרישת התשלום) הינו חיוב רטרואקטיבי ויש לבטלו.

ד.אשר לחיוב בגין הביוב, טוענים הנתבעים כי המועצה לא הוכיחה את תביעתה ולא די בכך, אלא שמהות החיוב לא ברורה כלל , האם אגרת ביוב כמפורט בכתב התביעה או היטל ביוב כמפורט במכתב הדרישה?

המועצה טוענת כי טענות הנתבעים הינן טענות שיש להעלותן בהשגה ובערר ומשנקבעו דרכים מתאימות לכך בחוק, אין לדון בהן בהליך אזרחי.

עוד טוענת המועצה כי די בתדפיס החוב שהגישה כדי להוכיח את תביעתה.

אשר לתביעה שכנגד טוענים התובעים שכנגד כי בשנת 2006, הטילה המועצה עיקול שלא כדין על חשבונן הבנק של התובע שכנגד ובכך גרמה לו נזק, עגמת נפש, פגיעה באשראי וביחס הבנק אליו. התובע שכנגד טוען כי בשל התנהלות המועצה מגיע לו פיצוי בסך של 50,000 ש"ח.

בנוסף טוענים התובעים שכנגד כי למרות שדין ההשגה (האמורה בסע' 4א לעיל) להתקבל, וזאת מאחר שלא ניתנה תשובה תוך פרק זמן של 60 יום, הרי שהמועצה ממשיכה לגבות כספים שלא כדין וסה"כ גבתה סך של 5803 ₪.

זאת ועוד, התובעים שכנגד טוענים כי בשנת 2010 פג תוקף כרטיס האשראי שלהם, ואזי הוראת הקבע לתשלום הארנונה שבכרטיס האשראי לא כובדה. כיוון שכך, המועצה גבתה מהם סך של 1295 ₪ בגין ריביות שהצטברו בפרק הזמן שעד להסדרת החוב. התובעים שכנגד טוענים כי הם לא ידעו שתוקף כרטיס האשראי שלהם פג ועל המועצה חלה חובה להפנות את תשומת ליבם לכך ומשלא עשתה כן, הרי שגביית הריביות האמורה הינה בניגוד לדין ועל המועצה להשיב הסכומים שגבתה.

למרות הסכומים האמורים, העמידו התובעים שכנגד תביעתם על סך של 50,000 ₪ בלבד.

המועצה טוענת כי לתובע שכנגד אין כל עילת תביעה נגדה וכי התביעה שכנגד לא הוכחה כלל.

האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום ארנונה אשר הוטלה עליהם באופן רטרואקטיבי?