האדיה נ' מדינת ישראל-הוועדה המקומית לתכנון ובניה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 65358-02-18 (השופטת ח' מ' לומפ) מיום 7.6.18, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת"פ62385-05-13 (השופט פ' שטארק)  מיום 17.1.2018, אשר דחה את התנגדותו של המבקש למתן צו הריסה למספר מבנים בשכונת אבו תור בירושלים, שהמבקש טען לבעלות בהם.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. ביום 20.5.2013 הגישה המשיבה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים שתי בקשות למתן צו הריסה ללא הרשעה, לפי סעיפים 212(1) ו-212(4) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) טרם תיקון 116 לחוק, שחוקק בשנת תשע"ז-2017.

           על פי הוראות סעיפים אלו, רשאי בית המשפט להורות על הריסת בנין או חלק ממנו שנבנה ללא היתר או בסטיה ניכרת מתנאי ההיתר, אף ללא הרשעה של מבצע עבודות הבניה, וזאת כאשר "אין למצוא את האדם שביצע את העבירה" או "אין להוכיח מי ביצע את העבירה".

           הבקשה הראשונה (ב"ש 62384-05-13) התייחסה למבנה ומרפסת בשטח כולל של 132 מ"ר. הבקשה השניה (ב"ש 62385-05-13) התייחסה לגדר באורך 125 מטרים, התוחמת שטח של כ-900 מ"ר ובתוכו מבנים בשטח כולל של כ-190 מ"ר.

           המבנים כולם נמצאים על מקרקעין שייעודם בנין ציבורי, ועל פי תכנית המתאר מיועדים לבנין בית ספר וגני ילדים. יצוין כי שתי הבקשות נדונו במאוחד (צ"ה 62385-05-13).

3. על פי הנטען בבקשות ובתצהירים שצורפו להן, בשנת 2012 או בסמוך לכך נבנו המבנים ללא היתר, ולא ניתן היה לאתר את האחראי לביצוע העבודות או להוכיח מי ביצע את עבירת הבניה.

           עוד תואר בבקשות כי בביקור שנערך במקום ביום 5.9.2012 פגשו נציגי מחלקת הפיקוח על הבניה את המבקש, שטען כי הוא בעל הנכסים ואחותו מתגוררת בהם. המבקש מסר כי יגיע למשרדי הפיקוח על הבניה תוך מספר ימים לחקירה מסודרת, אך נמנע מלעשות כן.