ה"ת 48975-03-16 אבו גרבייה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה מטעם המבקשת להורות למשיבה להחזיר לידיה רכב מסוג הונדה אקורד מ.ר. 80-674-47, אשר נתפס על ידי המשיבה ביום 12.3.16.

הרכב שימש לכאורה לביצוע עבירה על ידי מוחמד חממי, שהוא גיסה של המבקשת. על פי הנטען בבקשה, מוחמד חממי שאל את הרכב ביום ביצוע העבירה מאחיו, בעלה של המבקשת. עוד נטען, כי המבקשת לא ידעה על השאלת הרכב לאחיו של בעלה, וממילא לא ידעה כי הרכב עתיד לשמש לביצוע עבירה.

ביום 10.4.16 התקיים דיון בבקשה. המשיבה התייצבה לדיון באיחור וללא שהיה בידה חומר הראיות הרלבנטי ומבלי יכולת לטעון לגופה של הבקשה. נטען כי המשיבה לא הייתה מודעת למועד הדיון, זאת הגם שהדיון הוקדם למועד זה על פי בקשה מוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים.

על מנת שלא לדחות את הדיון, אפשרתי לב"כ המבקשת לטעון לבקשה וכן אפשרתי למשיבה להשלים טענות בכתב ולצרף אליהן את חומר הראיות הרלבנטי לשאלות שבמחלוקת. במסגרת הדיון הובהר על ידי בית המשפט, כי משעה שאין מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית לכך שהרכב אמנם שימש לביצוע העבירות המיוחסות למוחמד חממי בכתב האישום שהוגש נגדו, יריעת המחלוקת נוגעת לשתי שאלות: הראשונה- מיהו בעל הרכב; השנייה- ככל שייקבע שהמבקשת היא אמנם בעלת הרכב, האם היא ידעה כי הרכב נמסר למוחמד חממי לשם ביצוע עבירה. בהקשר זה ניתן היה אף להסתפק בהוכחת ידיעה של בעלה של המבקשת לכך שהרכב נמסר לשם ביצוע עבירה, זאת בשל חזקת השיתוף ברכב המתקיימת ביחס לבני הזוג.

ביום 11.4.16 הגישה המשיבה את טענותיה ללא שצירפה להן חומר ראיות כלשהו. המשיבה לא התייחסה לשאלות שהתבקשה להתייחס אליהן, אלא הודיעה כי תסכים להחזרת הרכב למבקשת בתנאי שיופקד סכום השווה ל- 30 אחוזים משווי הרכב וייאסר ביצוע כל עסקה בו עד לתום ההליכים, זאת, כלשונה של המשיבה: "כדי לבדוק אפשרות משפטית של חילוט הנכס בסיום ההליך, ככל שיורשע הנאשם (מוחמד חממי) במיוחס לו בכתב האישום".

סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש] תשכ"ט- 1969 קובע:

39. צו חילוט

• על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.