גרסון נ' מדינת ישראל

המבקשים נעצרו ונחקרו בחשד לעבירות הימורים והלבנת הון במסגרת פרשיה רחבת היקף ושוחררו בתנאים. במסגרת החקירה נתפס רכוש השייך למבקשים אשר השבתו מתבקשת במסגרת בקשה זו.

ב"כ המבקשים טען כי יש להראות כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים לצורך התפיסה. כמו כן נטען שהרכוש שנתפס לא בוצעה בו עבירה ולפיכך אין סמכות לתפוס אותו. לטענתו, אם מדובר בתפיסת שווי לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן "חוק איסור הלבנת הון"), יש לפעול על פי הוראות חוק זה, וכן לא נמסר מהו שווי העבירה. באשר למבקש 1 נטען כי יש להותיר רק את הערת האזהרה על דירת המגורים שהיא בשווי רב ולשחרר את יתר הרכוש.

ב"כ המשיבה טען כי ישנו חשד סביר מספיק. החקירה הגלויה החלה לפני זמן לא רב ולא ניתן בשלב זה להעריך את שווי העבירה המיוחסת לכל חשוד. באשר לדירת המגורים עמד על כך שיש קושי לממש דירת מגורים ולפנות את דייריה, דבר שנעשה רק במקרים קיצוניים. ב"כ המשיבה הגיש לעיוני את חומרי החקירה המרכזיים בעניינם של המבקשים המבססים לטעם המשיבה את החשד הסביר הדרוש.

דיון והכרעה

אך לאחרונה ניתנה החלטה מקיפה של בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) בשאלת תפיסתו של רכוש בשווי רכוש הקשור בביצוע העבירה כאשר ישנם חשדות לעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון – בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' ברוך (15.3.2017) (להלן "עניין ברוך").

בית המשפט עמד על כך שסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט רכוש בשווי הרכוש הקשור בעבירה, גם אם לרכוש המחולט עצמו אין קשר לביצוע העבירה. על מנת שתהיה אפשרות חילוט אפקטיבית בסופו של ההליך אם יורשע החשוד, נוצר הצורך בתפיסת רכוש וחילוטו הזמני.

נקבע כי ישנם שני מסלולים המאפשרים את החילוט הזמני. האחד הוא בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; והשני הוא בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן "הפסד"פ") אליה מפנה סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון. בית המשפט הזכיר את ההלכה שנפסקה כבר באשר לתחולתם המקבילה של שני המסלולים, תוך בחירה במסלול שפגיעתו בזכויות פחותה.

לאחר בחינה מעמיקה של לשון החיקוקים הרלוונטיים ותכליותיהם קבע בית המשפט כי הדין מאפשר תפיסת רכוש בשווי מכוח הפסד"פ. עם זאת עמד בית המשפט על הצורך לנהוג במשנה זהירות ביחס לפגיעה בקניינו של החשוד שעודנה עומדת לו חזקת החפות ואף טרם הואשם בביצוע עבירה. על בית המשפט לבחון האם ישנה חלופה לתפיסה אשר פגיעתה בזכות הקניין פחותה. בית המשפט ציין כי שיקולים רלוונטיים יהיו טיב החפץ התפוס ושימושו, וכן חלוף הזמן מאז תחילת החקירה. לבסוף נדרשת זהירות בהערכת שווי העבירה.

ב"כ המבקשים התייחס לרמה הראייתית הדרושה לצורך תפיסת רכוש והחזקתו, וטען כי בשלב זה נדרשת רמה של ראיות לכאורה. אלא שטענה זו מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון. כך למשל בבש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל (26.11.2009) נקבע כי "למצער בשלב בו טרם הוגש כתב אישום נותר הרף הראייתי של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה וכי החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה, וזאת גם במסגרת הביקורת השיפוטית. עם זאת, אעיר כי גם אם ישנו יסוד סביר להניח כי החפץ קשור בביצוע עבירה, אך ישנו סיכוי נמוך להגשת כתב אישום (מטעמים שאינם ראייתיים) יהיה מקום לשקול שחרור החפץ התפוס". מכאן כי הרף הראייתי הנדרש לצורך התפיסה והמשך ההחזקה הינו רף של חשד סביר.

מן הכלל אל הפרט