ה"ת 15675-06-14 בן שושן נ' משטרת ישראל - תחנת נהריה

1.משטרת ישראל (תחנת נהריה) פתחה בחקירה בחשד של ביצוע עבירת זיוף סימני זיהוי של רכב; עגלה נגררת לרכב (להלן: הנגרר או התפוס). החקירה החלה לאחר שביום 7.5.2014 הגיש המבקש תלונה במשטרה בה טען כי בחודש פברואר 2013 נגנב ממנו נגרר, וסמוך לפני הגשת התלונה הלך לבקר את אחיו בנהריה, זיהה באקראי את הנגרר השייך לו והודיע למשטרה.

2.במועד הגשת תלונת המבקש היה הנגרר בחזקת המשיב 2 (להלן: המשיב) ועקבות תלונת המבקש – הוא נתפס ומוחזק עד היום על ידי המשטרה.

3.עוד יאמר בפתיח זה כי המדובר בכלי שמתבצע לגביו רישום במשרד התחבורה ועל פי המרשם המתנהל, הכלי רשום על שם המשיב וברישיון הרכב צוין מועד העליה לכביש – 4/2014, ומספר הרישוי: 9395975.

4.המשיב נחקר על ידי המשטרה וטען כי הוא רכש את הנגרר מחברה הנקראת "ע.ע. תעשיות מתכת בע"מ" (להלן: חברת ע.ע.) ואף הציג חשבונית מס לפיה ביום 15.5.2014 נרכש על ידו "נגרר רגיל" בסכום של 7200 ₪ בתוספת מע"מ.

5.במהלך בירור הבקשה התקיימו מספר דיונים וההכרעה בבקשה ארך זמן זאת בשל העובדה כי במהלך הדיונים התברר כי המשטרה טרם השלימה את פעולות החקירה ובאותם דיונים טענה כי הנגרר דרוש לצרכי חקירה, וכי היא מחזיקה בו בהיותו ראיה רלוונטית, שבין היתר אמורה להיות מוצגת בפני עדים שייחקרו לשם זיהוי הנגרר. בדיון האחרון שהתקיים היום, הודיע נציג המשטרה כי החקירה הושלמה והתיק צפוי להיות מועבר לעיון והחלטת הפרקליטות. עוד הודיע נציג המשטרה כי אין למשטרה צורך בהמשך החזקת התפוס והיא מסכימה להשבתו למי מהטוענים לזכות, לפי קביעת בית המשפט.

6.ובכן – המבקש והמשיב טוענים לזכות בנגרר, זה טוען שלי הוא וזה טוען הוא שלי. בתמצית אציין כי לטענת המשיב הוא רכש את הנגרר מחברת ע.ע. ומתוקף כך רכש קניין בו, ואילו המבקש טוען כי הנגרר נגנב ממנו ועל כן יש להשיבו לו. כל צד מעלה נתונים ואינדיקציות התומכות לטענתו בעמדתו, אין צורך לפרט בעניין זה שכן נתונים אלה נמסרו על ידם במהלך חקירתם במשטרה, ותיק המשטרה הונח לפניי לעיוני.

7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, סבורני כי לשלב הזה – יד המבקש על העליונה ויש להשיב את התפוס לידיו.

8.אפרט את הנימוקים להחלטתי, לא לפני שאקדים ואציין כי גדרי הדיון בבקשות המונחות בפניי מצוי בסע' 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) הקובע כי:

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו"