ה"פ 9987-11-12 הראל נ' עיריית תל-אביב - פסקדין

לפני בקשת התובע ( להלן: "המבקש" ) להורות לנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) למשוך מסמך שהוגש על ידה לתיק בית המשפט מיום 12.9.16.

לטענת המבקש, כב' בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בתיק זה על מנת לבחון אם אכן עסקת המכר בוטלה, לאחר שהמשיבה טענה בפני ערכאת הערעור שיש בידה תצהיר ביטול עסקה. בית המשפט של הערעור קבע כי טענה זו של המשיבה הנה הטעם המרכזי שיש לברר לגופו של עניין.

לטענת המבקש, לא נאמר בהחלטת ערכאת הערעור כל מסמך אחר ובטח שלא המסמך אותו הגישה המשיבה בסופו של יום לתיק בית המשפט. לטענתו, מדברי ערכאת הערעור עולה בברור שאם הותר להגיש מסמך, מדובר במסמך מסוים ומוגדר ואין מחלוקת שמדובר ב"תצהיר ביטול עסקה בין המשיב והוריו".

כעת, לשיטת המבקש ברור כי מסמך כזה לא היה ולא נברא. אין למשיבה מסמך ביטול עסקה ומה שהיא מציגה בפני בית המשפט הוא, לפי המבקש, סוג של פלט, חסר משמעות שכן איננו מוכיח שהעסקה בוטלה ומעצם טיבו הנו מהווה "עדות שמיעה".

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה , שכן לשיטתה, המסמך שהוגש לבית המשפט הנו המסמך שאותו הורה בית המשפט המחוזי על צירופו, לאחר שבמעמד הדיון הוצג בפני ערכאת הערעור, שעיינה בה , ואישרה את הגשתה. המשיבה מפנה לפרוטוקול ישיבת 26.10.16 וטוענת כי על פי האמור בו התיר בית המשפט את הצגת המסמך. לטענתה, בניגוד לנטען בבקשה , מעולם לא הצהירה כי בידה תצהירי ביטול העסקה שכן המסמך היחיד שהיה בידיה הנו מסמך מס שבח , אותו מסמך שהוגש ע"י המשיבה לתיק שבכותרת, כעת. מסמך מס השבח בדבר ביטול העסקה הוא המסמך שהגשתו התבקשה ולכן ברור לשיטתה שזהו המסמך שהגשתו הותרה.

עוד נטען כי כיוון שהדיון עוסק בשאלת ביטול העסקה ומסמך מס שבח הנו מסמך ממשלתי שאינו שנוי במחלוקת ולכן לא ניתן למנוע הגשתו במסגרת הדיון.

המבקש בתשובתו טוען כי ערכאת הערעור מעולם לא התירה את הגשתו של מסמך כלשהו וכי המשיבה מסתמכת על דבריה שלה שנרשמו בפרוטוקול הדיון, במעמד צד 1. עוד נטען בתשובה כי טענות המשיבה נסתרת בהחלטת ערכאת הערעור בעמוד 10 לפסק הדין שם נאמר כי "...לטענתה של העירייה עלה בידיה להשיג העתק מתצהיר ביטול העסקה בין המשיב להוריו, המעיד כי העסקה אכן בוטלה...".

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, בפרוטוקול ישיבת ערכאת הערעור ובפסק דינה , שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:

מעיון בפרוטוקול ישיבת ערכאת הערעור מיום 26.10.16 עולה כי המשיבה טוענת בהודעת הערעור שתי טענות מרכזיות, האחת כי פסק הדין בתיק שבכותרת מתעלם מקביעתו של בית המשפט המחוזי במסגרת העתירה המנהלית שהוגשה ע"י אמו ז"ל של המבקש וכן את הטענה כי בית המשפט דה כאן מתעלם משלל הראיות כהגדרתה שהונחו בפניו ומעידים שהערת האזהרה חסרת תוקף.

בסיכומם של דברים מבקשת המשיבה כי ערכאת הערעור תורה על ביטול פסק הדין מיום 26.11.13. כן מתבקש כי ערכאת הערעור תורה על רישום הערת השעבוד על כנה ותורה על מחיקת הערת האזהרה שרשומה לטובת המבקש.

ערכאת הערעור קבעה כי ככל ובידי המשיבה תצהיר ביטול העסקה בין המשיב להוריו, אזי מתקיימים החריגים שמצדיקים את בירור הטענה לגופה על אף שמדובר בטענה שלא הועלתה ע"י המשיבה בתיק שבכותרת.

לפי הפסיקה, טענה שלא הועלתה בפני הערכאה דלמטה לא תועלה בפני ערכאת הערעור היות ולא ניתן לבחון חומר ראיות שלא היה בפני בית המשפט במהלך ההליך שבכותרת ,בשלב זה , שכן לא ניתן לבחון את קבילותה ומשקלה של הראיה כעת.

ערכאת הערעור סייגה את החלטתה באשר להתקיים החריג להעלאת טענה משפטית במהלך הערעור לכך, שאכן בידי המשיבה תצהיר ביטול העסקה בין המבקש להוריו. "...לטענתה של העירייה , עלה בידה להשיג העתק מתצהיר ביטול עסקה בין המשיב להוריו, אם אכן כך הוא הדבר..." ( ראה עמ' 4, שורות 8-9 לפסק הדין ). היות והמסמך שהוגש לתיק בית המשפט איננו התצהיר האמור ולא הוצג בפני ערכאת הערעור, יוצא מהתיק. כן אינני מקבלת את טענתה של המשיבה לפיה מדובר במסמך ממשלתי שאיננו שנוי במחלוקת ,ולכן לא ניתן למנוע הגשתו, וזאת, כיוון שנטענה ללא כל הנמקה או ביסוס.

אין צו להוצאות בשלב זה. סיכומי המבקש יוגשו , בהתאם להסכמות, עד ליום 30.11.16.