ה"פ 9903-07-16 ורד ואח' נ' ורד ואח'

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני בדיון אשר התקיים ביום 30/11/2016 אני סבורה כי אין מחלוקת בדבר משבר האמון החריף בין הצדדים אשר לטעמי מונע מהם להמשיך בשותפות ביניהם ולהמשיך לנהל ביחד את החברה המשיבה מס' 3 (להלן: "חברת רוזנפלד").

סברתי כפי שהודעתי לצדדים בדיון, כי הדרך הנכונה היא להגיע להסכמה בעניין במסגרתה ימונה מעריך לשווי החברה, אשר גם יבדוק הטענות לעניין אופן התנהלות החברה ושווי המזומנים בקופתה ובשאלה האם יש מקום להוסיף ולחלק דיבידנדים כפי שנעשה בשנים 2009-2014.

לאחר קבלת חוות דעת זו, ניתן יהיה לתת הוראות נדרשות אם נדרשות בהתאם לסעד המבוקש, וכן לשקול הפרדת הצדדים, עריכת התמחרות, דבר שיאפשר לצד לרכוש את חלקו של האחר ולהפרד לשלום, בצורה שתצמצם ככל הנדרש הנזקים הנגרמים במצב הקיים.

לצערי, הצעותיי לא התקבלו על ידי המשיבים העומדים על ניהול ההליך מבלי להסכים למוצע.

יש לזכור כי סעיף 191 לחוק החברות על פיו התבקש הסעד בתיק זה הוא רחב ומאפשר לנקוט מכוחו סעדים רבים המתאימים גם לענייננו, לרבות פירוק חברה, מכירה לצד ג' ובהתאמה בוודאי עריכת התמחרות בין הצדדים.

לבימ"ש הדן בבקשה ע"פ סעיף זה שיקול דעת רחב לנקוט במגוון רחב של צעדים על פי שיקול דעתו.

ראה לעניין זה:

רע"א 4596/12אביב נקש נ' יעקוב מזרחי, החלטה מיום 21/10/2012.

במצב עניינים זה, ומכיוון שאיני יכולה לכפות הסכמה על הצדדים, אני מורה על קביעת ההליך לשמיעה. לאחר שבדקתי העניין, אני סבורה כי ניתן לשמוע ההליך במסגרתו הנוכחית ואין מקום להעברת ההליך לפסים של תביעה רגילה.