ה"פ 8771-05-14 חמאדה ואח' נ' מג'לס אלאסכאן ואח'

המבקשים הגישו לבית המשפט תובענה למתן סעד בדרך של טען ביניים. קודם לכך הגישה המשיבה 1 תביעה בה עתרה לחייב את המבקשים בסכומים המגיעים לה בגין הלוואה שהעמידה להם ואשר לא שולמו (תא"ק 3346-03-14). בין המבקשים לבין המשיבה 1 נטושה מחלוקת באשר לסכומים אשר שולמו בפועל על חשבון ההלוואה. המשיבה 1 טוענת כי הסך ששולם על חשבון ההלוואה עומד על 15,422 דולר בעוד שהמבקשים טוענים כי שולם סך של 19,200 דולר. עם זאת, אין מחלוקת כי לא שולמו סכומים בסך כולל של כ- 13,000 דולר שהגיע מועד פירעונם. המבקשים טענו כי הסכומים האמורים לא שולמו בשל דרישות סותרות שהתקבלו בעניין החזר ההלוואה מאת המשיבה 1 והמשיבה 2 וזאת על רקע מחלוקות וסכסוכים ביניהן.

במהלך דיון מקדמי שהתקיים ביום 3.7.14 התעוררה שאלת הפקדתם בקופת בית המשפט של הסכומים שביחס אליהם לא חולקים המבקשים כי לא שולמו והגיע מועד פירעונם.

לאחר הדיון הגישו המבקשים בקשה בה הצהירו כי הם נכונים "להעביר את נושא הבקשה" לבית המשפט, וזאת כמצוות תקנה 226(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"). עם זאת, ביקשו להתחשב במצבם הכלכלי ובשל כך שלא להורות על הפקדת הסכום בתשלום אחד. כן הוּדע שמעתה והלאה יופקדו התשלום החודשי המתחייב על פי ההלוואה בקופת בית המשפט ועד להכרעה בתובענה. המשיבה 1 התנגדה לבקשה, טענה כי מדובר בניסיון נוסף של המבקשים לחמוק מתשלום המגיע מהם, וביקשה לחייב את המבקשים להפקיד את מלוא סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת בקופת בית המשפט.

כפי שעולה מהתקנות, אחד התנאים בהם נדרש לעמוד מי שמבקש סעד על דרך של טען ביניים הוא הצהרה בדבר נכונותו להעביר את הנכס נושא הבקשה לבית המשפט. בהתאם, בית המשפט רשאי להורות למבקש להביא את נושא הבקשה לבית המשפט או לתת הוראות מתאימות אחרות (תקנה 229 לתקנות). כפי שנפסק "... במצב הרצוי בית משפט הופך לשומר הנכס בפועל או בכח ובסיום ההליך ניתן יהיה להעבירו לזוכה בטען הביניים" (החלטת כבוד השופט נ' הנדל, בבר"ע (567/07 עירית רהט נ' עמל הנגב בניה ועפר בע"מ ואח' (25.9.2007)). השאלה אם להורות כן מסורה לשיקול דעת בית המשפט. על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, כי הצהרת המבקש בדבר נכונותו להעביר את נושא הבקשה לבית המשפט צריך שתהיה בעלת משקל של ממש ולא הצהרה גרידא. יש לשקול גם את זכויותיהם של מי שזכאים לקבל את הכסף. כאשר מדובר בסכום הפקדה משמעותי, אפשר לשקול הפקדה חלקית או הפקדה שלא בתשלום אחד, אולם "ברור הוא שבית המשפט אינו אמור למלא את תפקידה של לשכת ההוצאה לפועל" ולקבוע "הסדר תשלומים" (שם).

שקלתי את מכלול הנסיבות במקרה שלפנינו. סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת עמד נכון ליום הדיון על 13,465 דולר (בהתאם לדרך החשוב כמפורט בע' 1, ש' 25-26 לפרוטוקול). אין מדובר בסכום ניכר באורח מיוחד. טענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי הועלו באורח סתמי, ללא כל פירוט, בלא שצורפו אסמכתאות ובלא שנתמכו בתצהיר. לכך יש להוסיף כי גם מעת הגשת התובענה לא פעלו המבקשים להפקיד סכום כלשהו, ולוּ חלקי, בקופת בית המשפט. במצב דברים זה סבורני כי על המבקשים להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט וזאת כתנאי לדיון בתובענה. עם זאת, מתוך התחשבות מסוימת בטענות המבקשים יש לאפשר הפקדה של הסכום במספר מצומצם של תשלומים.

נוכח האמור לעיל אני מורה כי על המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 13,700 דולר וזאת בשלושה תשלומים שווים ורצופים שייעשו במועדים הבאים: 1.1.15, 1.2.15 ו- 1.3.15. לא יופקדו הסכומים האמורים במלואם ובמועדם, תובא התובענה לפניי לשם מחיקתה. בד בבד, החל ממועד החלטה זו ואילך יפקידו המבקשים בקופת בית המשפט את ההחזר החודשי המתחייב בגין ההלוואה (235 דולר) וזאת ביום האחד לכל חודש.

בד בבד, יודיעו המבקשים עד ליום 1.1.15 האם נעשתה המצאה כדין לידי המשיבה 2 (בין אם צלחה ההמצאה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית, בין אם מסירה לידי עורך הדין כמצוין בהודעה מיום 16.7.14 אושרה כמסירה לידי המשיבה 2).