רבנר נ' אלימלך ואח'

ההליכים וטענות הצדדים:

1. לפני תובענה שהוגשה כהמרצת פתיחה בה עתר המבקש להעביר לידיו את כל הכספים המופקדים בתיק הוצל"פ (510429-09-16), אשר מקורם בהמרת סכום של 99,000 פרנק שוויצרי שנתפס אצל המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") במסגרת עיקול שהטיל המשיב 1 (להלן: "המשיב"). לחלופין, עותר המבקש למסור לידיו את הערבות הבנקאית על סך 374,220 ₪, שהופקדה על ידי המשיב בלשכת ההוצל"פ חלף הכספים.

2. המבקש הוא רופא תושב שוויץ והמשיבה מפעילה חנות למתן שירותים פיננסיים (צ'יינג') ברמת השרון. המשיב הוא נושה של המשיבה שהטיל עיקול על כספיה במסגרת הליך ההוצל"פ האמור.

3. על פי הנטען, בהמלצתו של ידידו, מר יהושע גולן, פנה המבקש למשיבה לצורך המרת סכום של 99,000 פרנקים שוייצרים לשקלים. נאמר לו ע"י נציגה, מר אמנון שבתאי, שאין ברשות המשיבה סכום כזה בשקלים, והוצע לו להשאיר את הכסף אצל המשיבה, ע"מ שנציגה יבצע את ההמרה במקום אחר ויוכל להשלים את העסקה.

   בדיעבד התברר למבקש, כי במסגרת הליך של הוצאת מעוקלים שבוצע לבקשת המשיב, נתפסו הכספים ע"י המוציאים לפועל.

4. המשיבה עתרה בפני רשם ההוצל"פ להשיב כספים אלו (וכן כספים אחרים), והרשם קבע כי יש להגיש תובענה מתאימה.

5. משהמשיב ביקש לקבל לידיו את כספי העיקול מההוצאה לפועל, ונוכח ההליך, הוא נדרש להפקיד ערבות בנקאית על הסכום שקיבל, עד להכרעה בבעלות בכספים (והיא נשוא הבקשה לחילוט).

6. ב"כ המבקש טוען, כי המשיבה לא ביצעה עסקת המרה עבורו, וממילא הבעלות בכספים מעולם לא הועברה אליה.

   לטענת ב"כ המבקש, ניתן לסווג את פעולת מסירת הכספים כנאמנות או כעסקת קונסיגנציה (אם כי גם לשיטתו הסיווג המתאים יותר הוא נאמנות, שנוצרה על דרך ההתנהגות, שכן הוא מסר לידי המשיבה את הסכום הכספי על מנת שתתארגן לצורך ביצוע עסקת ההמרה). לפיכך, ועל פי הוראת סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "החוק"), אין למשיב זכות לגבות את חובותיה של המשיבה מתוך כספי הנאמנות.

7. המשיב טוען כי קיימות סתירות עובדתיות בגרסת המבקש, ולא ברור כיצד הצליח להכניס לישראל סך של 99,000 פרנק שוויצרי, מבלי להצהיר על סכום זה במכס. בנוסף, לא הובאה כל ראיה או אסמכתא לכך שהסכום הנטען היה מלכתחילה של המבקש.

   המשיב טוען עוד כי המרצת הפתיחה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש, שכן המבקש לא הבהיר מדוע לא פנה מיידית למשטרה, וכן מדוע מלכתחילה "סמך" על מר אמנון שבתאי, שלא הכיר קודם לכן, עד כדי כך שהשאיר ברשותו את הכספים מבלי ליטול כל אסמכתא לכך.