ה"פ 66847-06-16 החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ ואח' נ' לאסו דברים טובים בע"מ

1.האם יש מקום למתן צו מניעה שיאסור על מפעיל החופים ניצנים וזיקים לגבות דמי חנייה בחופים. השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם ביטול אישור לגביית דמי כניסה לחופים מקנה למפעיל זכות לגביית דמי חנייה.

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 22.4.14 נתן שר הפנים למועצה האזורית חוף אשקלון (להלן: המועצה) היתר לגביית דמי כניסה לחופים זיקים וניצנים מכוח חוק הסדרת מקומות רחצה, (להלן: החוק). תוקף האישור היה לשלוש שנים ונקבע בו כי: "לא ייגבו דמי חנייה בנוסף לדמי הכניסה".

החברה הכלכלית של המועצה פרסמה בסוף שנת 2015 מכרז פומבי לתפעול החופים. הדגשים למכרז כללו הבהרה כי: "על המציע להיות מודע כי במשרד הפנים נשקלת האפשרות לבטל גבייה של דמי כניסה לחלוטין בכל החופים שלהם ניתנה הרשאה לגביית דמי כניסה". בסעיף העוסק באופן הגשת ההצעות נקבע כי ככל שתבוטל ההרשאה לגביית דמי כניסה יופחת התשלום השנתי שעל המפעיל לשלם בשיעור של 20%..

המשיבה זכתה במכרז ובסעיף 2 להסכם נקבע כי עליה לפעול לפי הוראות המועצה ביחס לכללי הפעלת חופי הרחצה על פי הוראות הדין והנחיות משרד הפנים. עוד הובהר בהסכם כי המועצה מקדמת תכנית החלה על החופים, לקראת אישור סופי, ועל המפעיל לפעול לפי התכנית החלה. בסעיף 18 להסכם נקבע:

"גביית תשלום בגין כניסה לחופים תעשה אך ורק בהתאם להוראות דין והנחיות המועצה. ... לא ייגבה תשלום בגין הנייה".

3.ביום 16.3.16 הודיע שר הפנים על קיום שימוע לקראת ביטול האישורים לגביית דמי כניסה וכנגד אובדן ההכנסות יינתן שיפוי למועצה. ביום 2.5.16 ביטל שר הפנים את האישור לגביית דמי כניסה החל מיום 8.5.16. עקב שינוי עובדתי זה הובהר למשיבה כי חל איסור לגבות כל תשלום, למעט לינה וקמפינג. הסכמות אלו זכו לעיגון בסיכום פגישה מיום 11.5.16. פגישה זו קוימה לאחר חוות דעת מנוגדות של היועץ המשפטי של המועצה, מיום 8.5.16 ושל ב"כ המשיבה מיום 10.5.16.

במקביל לעניין דמי הכניסה ביצעה המשיבה עבודות בחופים אשר הובילו את רשויות המדינה, רשות מקרקעי ישראל והוועדה המחוזית לתכנון ובניה, לפעול כנגדה. ביום 23.6.16 התקיים דיון בבב"נ 21790-06-16 בו המועצה פעלה בשיתוף פעולה עם המשיבה לעיכוב צו הפסקה שיפוטי ונקבע כי הצו שהתבקש על ידי הוועדה המחוזית יעוכב. להשלמת התמונה יובהר כי המשיבה חתמה ביום 16.6.16 על מסמך בו מודה בהפרות ההסכם ועל קבלת 500,000 ₪ מהמועצה על חשבון ההשקעות שלה בחופים.

ביום 23.6.16 כתבה המשיבה למועצה כי מאחר ולא ניתן לתפעל את החופים ללא פיקוח וויסות הנכנסים, נאלצת המשיבה לגבות דמי חנייה. עוד ציינה במכתבה כי גביית דמי חנייה אינה חורגת מהנחיות משרד הפנים. בעקבות מכתב זה ותחילת הגבייה באורח לא מבוקר הצטברו תלונות למועצה אשר הופנו גם למשרד הפנים. בתשובת דואר אלקטרוני של מנהל תחום רחצה ארצי במשרד הפנים לפניית ח"כ זנדברג נכתב כי חל איסור מוחלט לגבות דמי חנייה.

4.על רקע האמור לעיל הוגשה הבקשה וניתן ביום 30.6.16 צו ארעי האוסר גביית דמי חנייה בכניסה לחופים. בדיון מיום 14.7.16 חזרו הצדדים על טיעוניהם המפורטים בכתב וניתנה החלטה כי כתב התביעה, הכולל סעד של סילוק יד והצהרה כי ההסכם עם המשיבה בוטל כדין, מאפשר מתן צו זמני זה עד להכרעה בתביעה.