בנדיקט נ' עוזרי ואח'

רקע

בפני בקשת המבקש להצהיר על ביטול חוזה המכר שנכרת בינו לבין המשיבים ביום 07.06.16 ביחס לנכס ברח' בן גוריון 28 באשקלון. כפועל יוצא מכך נתבקש בית המשפט להורות אף על מחיקת הערת האזהרה שרשומה לטובת המשיבים (להלן: "הסכם המכר", "הנכס" ו"הערת האזהרה" בהתאמה).

לאחר שהתקבלה תשובת המשיבים להמרצת הפתיחה, הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול החוזה ופסיקת הוצאות, זאת לאור העובדה שהמשיבים עצמם ציינו בסעיף 43 לתשובתם, כי הם מסכימים להצהיר על בטלות העסקה אך מתנים את מחיקת הערת האזהרה בכך שיושבו להם הכספים ששולמו על ידם בסך 242,500 ₪. משכך, נטען על ידי המבקשים, ביטול החוזה הינו עובדה מוגמרת.

המבקשים הוסיפו, כי לאור האמור בתשובת המשיבים, הם אינם עומדים על מחיקת הערת האזהרה אלא רק עותרים להצהרה על בטלות ההסכם. מכאן ביקשו שיינתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול חוזה המכר. עוד עתר המבקש לחייב את המשיבים בהוצאות משפט, שכן לטענתו לו היו המשיבים מסכימים מלכתחילה לביטול החוזה, לא היה צורך בהליך.

המשיבים הגישו ביום 04.01.18 – ממש בסמוך לדיון שנקבע ליום 07.01.18 - תשובה לבקשה למתן פסק דין כאמור. בתשובת המשיבים צוין, כי הם מתנגדים לבקשה למתן פסק דין אלא אם הצהרת בית המשפט תכלול גם את עניין ההשבה. צוין, כי אכן שני הצדדים מסכימים שהעסקה בוטלה, איש איש מנימוקיו, אך לדידם יש מקום שבית משפט יידרש לסוגיית ההשבה יחד עם הצהרה על בטלות העסקה. עם זאת בסיפת התגובה ציינו המשיבים, כי גם אם בית המשפט יראה לנכון להיעתר לבקשה למתן פסק דין המצהיר על בטלות העסקה, ללא שיידרש לסוגיית ההשבה, יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות משפט.

בדיון שהתקיים ביום 07.01.18 התייצב רק ב"כ המבקשים (כאשר ב"כ המשיבים לא התייצב שכן ככל הנראה לא ידע על מועד הדיון). לאור האמור לא נשמע טיעון לגופם של דברים, אלא הצדדים השלימו התייחסותם בכתב לאחר הדיון.

בהתייחסות המבקשים מיום 15.01.18 צוין, כי מסעיף 43 לתשובת המשיבים עולה שלעמדת המשיבים, המבקשים אינם מתנגדים למתן פסק דין לביטול ההסכם, כל עוד לא יינתן פסק דין המורה על מחיקת הערת האזהרה; ולמעשה רק כאשר המבקש לא עמד על מחיקת הערת האזהרה שינו המשיבים את עמדתם, וטענו כי יש להתנות את עצם ביטול ההסכם בהשבת הכספים שהתקבלו. דבר זה אין לו הצדקה.

עוד הודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים שההסכם בוטל והמשיבים מציינים זאת בבירור. על כן מתן פסק דין הצהרתי לביטול החוזה הוא דקלרטיבי בלבד, ואין כל מניעה שבית המשפט יצהיר כאמור, ויהיה זה אך צודק ליתן פסק דין הצהרתי בכל הנוגע לחלק המוסכם על שני הצדדים ביחס לביטול הסכם המכר.

באשר ליתר החלקים שנותרו במחלוקת, הרי יש להותירם לדיון נפרד, אם בכלל, במיוחד כשנגד המבקש מונפת חרב העיקולים בגין אי תשלום מס שבח בנוגע לעסקת המכר - עסקה אשר שני הצדדים מסכימים כי בוטלה.

המשיבים בתשובתם מיום 21.01.18 ציינו, כי הם לא הטעו את בית המשפט וכי לא הייתה כל סתירה בטיעוניהם אלא שהמבקש הוא שוויתר על בקשתו למחיקת הערת האזהרה, ואז הפך עניין עצם הצהרת ביטול ההסכם לעניין המרכזי. באשר להצדקה להשבת הכספים שנתקבלו לפי ההסכם הודגש, כי באשר לסך של 85,000 ₪ ששולם ע"י המשיבים במעמד חתימת ההסכם, לא יכולה להיות מחלוקת שהמבקש נחשב כמי שקיבלו לידיו. עוד צוין, כי המבקש טוען עתה, כי הוא זכאי לכספים ששולמו על ידי המשיבים כפיצוי מוסכם לאור הפרת ההסכם על ידם, דבר שלא היה לו זכר בהמרצת הפתיחה.