ה"פ 63727-03-16 - פסקדין

בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, שיכריז על תוקפו המחייב של חוזה פיתוח, שנחתם בין מוניר חאמד אבו-גליון (להלן: "המבקש". יוער, שבמקומות מסוימים, לרבות בחוזה הפיתוח עצמו, איות שמו הוא "אבו-עליון"), לבין רשות מקרקעי ישראל (ובשמה דאז - מינהל מקרקעי ישראל. להלן: "המשיבה" או "הרשות"), לפני כ- 12 שנים, בקשר למגרש מס' 121, בגוש 39772 חלק מחלקה 9, בשטח של כ- 1,000 מ"ר (להלן: "המגרש"), באזור התעשייה שגב שלום, למטרות תעשיה ומלאכה.

לחלופין, התבקש ביהמ"ש להורות למשיבה להתקשר עם המבקש בחוזה פיתוח חדש ביחס למגרש הנ"ל, ולחדשו מעת לעת, וכל עוד לא יתקיים טעם מיוחד שלא לעשות כן.

העובדות הצריכות לעניינו, הן, כי במהלך שנת 2003, פנה המבקש למשרד הכלכלה, וליתר דיוק - משרד התמ"ת (התעשייה המסחר והתעסוקה) דאז, בבקשה למתן המלצה למשיבה, להקצות לו קרקע, בדרך של פטור ממכרז, לשם הקמת מפעל למוצרי בצק קפואים. לאחר בחינת הבקשה, והתוכנית העסקית המפורטת שנלוותה לה, נעתר המשרד וניתנה ההמלצה. המבקש הסדיר את תשלום הוצאות הפיתוח של המגרש, בסך של 67,965 ₪, מול משרד התמ"ת, וביום 29.04.04 נמסר המגרש לידיו. המשיבה, שהיא בעלת המקרקעין הנדונים ומי שאמונה על הקצאת קרקעות המדינה, אישרה את העסקה להקצאת הקרקע ביום 23.09.04, וחתמה עם המבקש על חוזה הפיתוח, נשוא דיוננו, ביום 18.11.04. בגדרו של זה, התחייב המבקש לסיים את בניית המיזם בתוך 36 חודשים מיום אישור העסקה, כלומר - עד ליום 23.09.07.

ביום 7.03.11, שנים לאחר שחלף מועד סיום הבנייה על-פי החוזה, וטרם שהוקם המפעל המדובר, כלשהו, פנה המבקש אל הרשות, בכתב, בבקשה להאריך את תוקפו של חוזה הפיתוח, כשלטענתו: "עד-כה לא בניתי במגרש בשל נסיבות כלכליות. כיום אני מתכוון להתחיל לבנות במגרש ואף שכרתי מהנדס להכנת תוכנית למגרש".

ביום 16.05.12, ומשלא נבנה, כאמור, דבר במגרש, שלחה המשיבה למבקש מכתב התראה, טרם ביטול העסקה על-ידה, בעטיה של ההפרה הנ"ל. בהמשך (18.08.14), נשלח למקום מפקח מטעמה, שמצא כי במגרש מצויות ערמות של פסולת בנין ועפר. ביום 29.10.14, הוזמן המבקש לפגישה עם ראש הרשות המקומית שגב שלום, בכדי להשמיע טענותיו, ככל שישנן, טרם ביטול ההסכם - פגישה שאליה לא התייצב המבקש או מי מטעמו.

ביום 8.01.15, הודיעה לו המשיבה על ביטול העסקה, בשל אי-עמידתו בתנאיה - משלא מימש את מטרת ההקצאה ולא בנה על הקרקע, במשך 10 שנים. מכתבים דומים, נשלחו למבקש גם ביום 12.03.15, וביום 25.03.15 - במסגרתם, הוא נדרש לפנות את הנכס ולהחזירו לרשות, והוזמן לסור למשרדיה על מנת לקבל את כספו בחזרה, בניכוי דמי שימוש, ובהתאם להוראות חוזה הפיתוח ונהלי הרשות (יוער, שבכתבי הטענות מטעמו, לא הניח המבקש תשתית עובדתית מלאה זו, לרבות הבקשה שהגיש הוא עצמו בראשית 2011, אלא טען, כלאחר יד, שהופתע לקבל הודעת המשיבה על ביטול ההקצאה ביום 12.03.15, הודעה שבסימוכין לה, מוזכר מכתב קודם נוסף שנשלח אליו).

ביום 16.04.15, פנה המבקש בשנית למשיבה, בכתב, וביקש ארכה נוספת לקיום ההסכם ובניית המיזם - הן ביחס למגרש שהוקצה לו, והן ביחס למגרש 119, שהוקצה לסלימאן אבו-עליון, באותו מועד. במסגרת בקשה זו, הפנה ב"כ המבקש, עו"ד ג. אבני, לסעיף 7 להוראת נוהל פנימי של המשיבה, שמספרה 31.30, ולפיה, לשיטתו, בסמכותה של וועדה פנימית, המונה 3 חברים - מנהל, יועמ"ש וגזבר המחוז של רמ"י, להפעיל שיקול דעת ולהאריך את תקופת ההתקשרות עמו אף מעבר ל- 10 שנים.