ה"פ 62962-11-15 - פסקדין

התובעים הגישו תובענה, בדרך של המרצת הפתיחה הנדונה, ובליבתה - עתירה להצהיר על כי חברותם באגודה המשיבה לא פקעה בעקבות יציאתם ל"שנת חופש" מהקיבוץ.

המחלוקת בין הצדדים התגלעה, משלפי שיטת המשיבה, פקעה חברותם של המבקשים, באשר לא שבו לקיבוץ בתום שנת החופש, ובהסתמך על סעיפי תקנון האגודה.

כמסתבר - בין הצדדים גם נכרת, ביום 12.12.12, "הסכם שנת חופש", המסדיר את זכויות וחובות הצדדים בהקשר לכך, ואשר, לפי סעיף 13 שבו, יש עילה לפקיעת החברות, באופן "אוטומטי", ככל שבסיום השנה המבקשים אינם חוזרים להיות חברי קיבוץ מהמניין.

טענות המשיבה מבוססות איפוא על הוראות התקנון, לצד אותו "הסכם שנת חופש", שהוא בבחינת חוזה פרטני בין הצדדים.

המשיבה הגישה בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה, לפי סעיף 5 של חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, בהתבסס על סעיפי בוררות הקיימים הן בתקנון האגודה, המהווה חוזה בינה לבין חבריה, לרבות המבקשים, והן בחוזה הפרטני הנ"ל.

נוסחו של סעיף הבוררות בחוזה הפרטני הוא חד-משמעי וברור: "חילוקי דעות שיתגלעו בין הצדדים - אם יתגלעו - יבוררו במסגרת המוסד לגישור ובוררות שבתנועה הקיבוצית, בהתאם לנהלי מוסד זה".

התובעים התנגדו לעיכוב ההליכים, ועומדים על המשך התדיינות בפני בית-המשפט, משום, שלטעמם, מדובר ב"סכסוך חוקתי בעל חשיבות מיוחדת", אשר לפי הפסיקה והספרות המשפטית, שהם נסמכים עליה, אינו בגדר עניין פנימי שיש לבררו בבוררות שלפי התקנון, ועל כן - הסמכות בכך מסורה לבית-המשפט בלבד.

עמדה זו אינה משתנה בהינתן החוזה הפרטני, ואף לגביו שב ב"כ התובעים וטוען, כי דין זהה חל על ההסכמה החוזית הספציפית והנקודתית שבין הצדדים, ואף כאן, אין ליתן תוקף לסעיף הבוררות, משום אופיו "החוקתי" של הסכסוך, בהיותו נוגע לזכויות יסוד שלהם ולהכרה בחברותם באגודה, כמו גם לניסיונה, הלא-דמוקרטי, וחסר תום הלב, כנטען, של האגודה, להפקיע מהם חברות זו.

עוד טענו התובעים, כי במכתב מיום 24.4.14, ששיגרה אליהם מרכזת הקהילה, הסתמכה המשיבה רק על תקנון האגודה, ולא אזכרה, כעילה להוצאת התובעים מהאגודה, את הוראות החוזה הפרטני.