ה"פ 62844-02-15 ויסהוף ואח' נ' וולר ואח'

1. בפני בקשת המבקשים להורות על סילוק התביעה על הסף מהטעם כי בפני בית המשפט המחוזי מתנהלים תיקי פש"ר של העזבונות, מונו מנהלי עזבון לפי פקודת פשיטת הרגל, וניתן צו כינוס נכסים. ס' 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם 1980 (להלן "הפקודה") קובע כי משניתן צו כינוס, אין הנושים יכולים לפתוח בהליכים משפטיים נגד החייב מחוץ למסגרת הליכי פשיטת הרגל, אלא ברשות בית המשפט. המשיבים טוענים מנגד כי ס' 20(א) לפקודת פשיטת הרגל עוסק רק ב"חובות ברי תביעה" שהוגשו כנגד פושט הרגל. תביעה זו איננה עוסקת לטענתם בחוב בר תביעה, ולכן לא נדרשת רשותו של בית משפט של פשיטת רגל להגשת התביעה.

2. תביעת המשיבים היא למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי תת חלקה 1 בחלקה 80 בגוש 10855 בבית המשותף שברחוב הגלבוע 21 בחיפה, הינה פיקטיבית, אינה מהווה יחידה בבית המשותף שבנדון ורישומה כיחידה קניינית נפרדת בבעלות הנתבעים בטל מעיקרו (להלן: "הסעד ההצהרתי"). כמו כן התבקש בית המשפט להורות ללשכת רישום המקרקעין לתקן את צו הבתים המשותפים, כך שתת חלקה 1 תימחק מצו הבית משותף, וכן מספרי רישום המקרקעין כולל כל זכויות המבקשים בה.

לחילופין, התבקש בית המשפט לקבוע כי תת חלקה 1 מהווה רכוש משותף, להורות על מחיקת כל זכויות המבקשים בה, וליתן צו המורה ללשכת רישום המקרקעין לרשום את תת חלקה 1 על שם המשיבים במשותף, בהתאם לחלקם היחסים ברכוש המשותף.

הסיפור שמאחורי התביעה מתייחס לשני היזמים (שהמבקשים מנהלים את עזבונם) אשר בשנת 1956 קבלו היתר בניה לבנין בית משותף בן 8 דירות ברח' גלבוע 21 בחיפה. המשיבים הם בעלי הזכויות ב-8 הדירות בבית המשותף , כל אחד בדירתו. המבקשים מציינים כי גם בחוזה הרכישה עליו חתמו צויין כי בבית המשותף 8 דירות. לטענת התובעים, הסתבר להם כי במועד רישום הבית המשותף, צרפו הקבלנים בתחבולה דף נוסף לתסריט שם הגדירו את החלל התחתון הנוצר בין אדמת שיפוע ההר ורצפת הבית כביכול כתת חלקה שהיא מרתף בשטח של 104.22 מ"ר. החלל גובהו היום 1מ' במקום החיצוני הגבוה, והוא מטבע הדברים הולך ומתנמך עד -0 מ' בצד הפנימי שלו. לחלל זה מכוונת התביעה, הטוענת כי חלל זה נוכס על ידי היזמים לעצמם שלא כדין.

3. סעיף 20(א) לפקודה קובע כי משעה שניתן צו כינוס, הליך של נושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, יתבע רק ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע. להלן לשון הסעיף:

"20.(א)משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע."

4. טענת המשיבים היא כי הסעד ההצהרתי המבוקש איננו מהווה "חוב בר תביעה".

5. המסגרת הנורמטיבית

5.1 סעיף 1 לפקודה מגדיר מהו "חוב בר-תביעה" כדלקמן:

"חוב בר-תביעה" – כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל;"

5.2 המונח "חבות" מוגדר כך:

"חבות" – התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא – אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פרעונו, ולגבי הפרה – אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב;

5.3 סעיף 71 לפקודה קובע מהם "חובות בני תביעה":

71.(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.

(ב) נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.