ה"פ 58501-03-14 נעמן ואח' נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל - פסקדין

החלטה זו עניינה טענת סף שהעלתה המשיבה (להלן: "הרשות/המשיבה") בנוגע לסמכותו העניינית של בימ"ש זה לדון בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים.

המבקשים היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, בעלי זכויות בנחלה מספר 73 במושב שתולה ונמנו על חברי האגודה השיתופית יחי-עד (להלן: "האגודה").

בפסה"ד שניתן ביום 17.4.11, בת.א. 19395/07 מדינת ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל נ' בני שתולה מושב עובדים ואח' נקבע כי, האגודה חייבת לשלם למשיבה (התובעת שם) דמי חכירה בגין 27 נחלות. בפסה"ד נקבע כי על המשיבה להגיש תחשיב לסכום החוב, לאחר ניכוי תשלומים שונים שנעשו בתקופה אליה מתייחס החוב, ולהכין פסיקתא מתאימה. תחשיב לא הוגש ופסיקתא לא ניתנה, אם כי נראה שאין חולק בין הצדדים להליך זה כי האגודה חייבת כספים למשיבה.

ביום 24.7.2013 חתמו המבקשים על הסכם למכירת זכויותיהם בנחלה וביקשו להעביר את רישום הזכויות ע"ש הקונים. הם שילמו דמי הסכמה, בהתאם לשומה שנערכה ע"י המשיבה, ובמקביל הונפקה להם דרישת תשלום ע"ס של 10,780 ₪, בגין חלקה היחסי של הנחלה, בחוב האגודה כלפי הרשות (להלן: "דרישת התשלום").

הדרישה לא שולמה ובהליך זה עותרים המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו דרישת התשלום שהונפקה אינה חוקית ובטלה וכי הרשות אינה רשאית להתנות העברת הזכויות בנחלה, בתשלום חוב האגודה.

לטענתם, הרשות זכאית לגבות דמי חכירה מהאגודה השיתופית, אך לא מחבר האגודה. מדובר בדרישה לא חוקית מכיוון שאין בין חבר האגודה לרשות, קשר חוזי או משפטי והמשיבה, כרשות מינהלית, אינה רשאית לגבות תשלומים שאינם קבועים בחוק או בהוראות המינהל.

עוד נטען כי דרישת התשלום מנוגדת לחוק יסודות התקציב, תשמ"ח- 1985 הקובע פטור החל משנת 2010, מתשלום דמי חכירה מיישובי קו העימות, בהם נכלל היישוב שתולה וכי חרף פנייתם לא פירטה המשיבה כיצד חושב סכום הדרישה הכספית מהמבקשים.

המשיבה טענה כי מדובר בהמרצת פתיחה שעניינה תקיפה ישירה של מעשה הרשות והתנהלותה, כאשר העתירה היא נגד עצם חיובם של בעלי זכויות בנחלות, נושא החורג מעניינם האישי של המבקשים ולפיכך אין מקום לדון בהמרצה בבימ"ש זה, מפאת חוסר סמכות עניינית.

לגוף העניין נטען כי לחברי האגודה אין זכויות ישירות בנחלה והם במעמד "ברי –רשות" מכוח הרשאה הניתנת, ע"י האגודה להחזיק ולהשתמש במקרקעין שהוקצו לה ע"י המשיבה ובכפוף להוראות חוזה המשבצת. במשך שנים נהגה הרשות להתנות את הסכמתה להעברת זכויות בנחלות, בכיסוי מלוא חובותיה של האגודה הרלוונטית כלפי הרשות, וזאת מכוח הנהלים הקיימים לפיהם היא זכאית להתנות קבלת שירות או עסקה, בהצבת תנאי לאישורה.

מתוך התחשבות בחברי האגודה וכדי להקל עליהם, הוחלט לשנות מנוהג זה ולא למנוע באופן גורף מתן שירות לבעל זכויות בנחלה, אלא להתנות הסכמת הרשות לביצוע ההעברה, בתשלום יחסי בלבד המשקף את החלק שהיה על בעל הזכויות, ממילא, להעביר לאגודה.

עוד נטען כי דרישת התשלום אינה דרישה מחייבת ויכול חבר האגודה שאינו חפץ בתשלום ישיר של חלקו היחסי בחובות האגודה, שלא לשלמו, אם כי בכך דוחה הוא העברת זכויותיו עד אשר האגודה תפרע את חובותיה.

המשיבה פירטה בתשובתה את אופן חישוב הסכום הנדרש מהמבקשים וטענה כי ההמרצה הוגשה לביהמ"ש בטרם הספיקה להשיב לפנייתם. לטענתה, חלקם היחסי של המבקשים חושב לאחר חלוקת סך חובות המושב/האגודה, שנוצרו משנת 2005 (לאחר שהתווספה הנחלה הרשומה ע"ש המבקשים) ועד 31.12.2009 (מועד הפטור שנקבע בחוק), במספר הנחלות הקיימות במושב ולפי תחשיב מעודכן שנערך ולצרכי פשרה, העמידה את חלקם של המבקשים ודרישת התשלום ע"ס של 3,000 ₪.