ה"פ 57271-06-13 אילוז ואח' נ' עיריית באר שבע ואח'

1.התביעה בפניי צומצמה בהסדר דיוני מיום 20.10.2014 לתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 71,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.

התובעים הם בעלי מניות בחברת א.י. אלונים עבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה"). מטעמים שאינם רלוונטיים למחלוקת שנותרה להכרעה בתיק, היה לחברה חוב רשום בגין צריכת מים בספרי הנתבעת מס' 1 (להלן: "החוב"). לשון הרע יוחס להליך ביצוע עיקול מיטלטלין בביתם הפרטי של התובעים. אין חולק כי כתובת החברה לא הייתה בכתובתם הפרטית של התובעים. אין מחלוקת כי ההליך בוצע בנוכחות התובעת מס' 2, ילדיה, קבלן עצמאי מטעם הנתבעת מס' 2, שוטרים וכן גובה מס מטעם הנתבעת מס' 1.

כפי שאראה להלן מדובר באירוע שעיקרו קרה בד' אמות בית התובעים, בנוכחות ילדי התובעים, והמעורבים בעיקול כאשר רק התובעת מס' 2 נכחה. בעלה, התובע מס' 1 לא שהה באותה עת בבית. על פי הראיות, כמפורט להלן, התובעת מס' 2 ביססה את הדרישות של קיומה של לשון הרע בייחוס חוב החברה לתובעת מס' 2. התובעת מס' 2 הסבירה שכאשת חינוך יש לה מעמד ציבורי בעיני הבריות. כמו כן היא ביססה את הדרישה של הפרסום לנוכח נוכחות במקום של ילדיה והמעורבים בהליך מטעם הנתבעות 1 - 2.

2.ביום 17.10.12 החלה הנתבעת מס' 2 בהליכי גבייה של החוב נשוא המחלוקת, ולשם כך הגיע לביתם של התובעים, גובה מס מטעם הנתבעת מס' 1, ומסר להם טופס הודעה על ביצוע פעולה בכוח על פי סעיף 5 (4) לפקודת המסים (גביה). ההודעה יועדה לחברה. אין חולק כי כתובת החברה אינה כתובת התובעים. על פי גרסת התובע מס' 1 הוא פנה למשרדי הנתבעת מס' 2 לבירור פשר חוב החברה ובהעדר מענה הוא פנה גם למשרדי הנתבעת מס' 1. החוב לא הוסדר.

ביום 5.11.12 הגיע גובה המס בשנית לביתם של התובעים והמקום היה סגור. אז הוא הדביק על דלת הבית הודעה שניה על ביצוע פעולה בכוח.

ביום 11.4.13 הגיעו לבית התובעים גובה מס מטעם העירייה וקבלן לביצוע בפועל של פעולת העיקול נשוא ההתראות הקודמות. עותקי ההתראות צורפו כמוצגים 3 ו - 4 למוצגי התובעים (להלן: "המעקלים"). יחד עימם הגיעו לפחות עוד שני שוטרים (עמ' 15 לפרוטוקול). באותה עת שהו בבית התובעת מס' 2, בתה בת ה – 20 ובנה. הוסבר לתובעת מס' 2 כי מדובר בהליך גבייה בגין חוב החברה. ניסיונה של התובעת מס' 2 לדחות את קיום ההליך כי בעלה, התובע מס' 1, היה מחוץ לעיר לא צלח. אין מחלוקת כי בבית היה רק רכוש ביתי משפחתי.

על פי גרסת התובעת מס' 2 היא נדרשה לתת שיקים לסילוק חלק מהחוב בתשלומים, באיום שאם היא לא תעשה כן יעוקל ויוצא רכוש מביתה. בהעדר מוצא אחר היא מסרה שיקים בשווי כולל של 20,000 ₪. בהמשך השיקים חוללו ולאור ההסדר הדיוני בפרוטוקול מיום 20.10.14, הם לא נגבו (עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 27.4.15).

עם מסירת ההמחאות הדחויות על חלק מהחוב חדלו המעקלים מביצוע הליך העיקול.

3.בפער הזמנים בין הכניסה לבית לבין רישום השיקים, על פי גרסת התובעת מס' 2, המעקלים החלו להרים ציוד מהבית: "מזנון כבד, ספות ואת הטלוויזיה" (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 21-22). במצב זה לגרסת התובעת היא שוכנעה ע"י בנה לרשום את השיקים. בכתב התביעה נטען שהוצאו מיטלטלין מהבית ובכך נגרם הלשון הרע ופורסם, כי היו במקום שכנים. העובדה האחרונה של נוכחות שכנים לא הוכחה.

ישנה מחלוקת עובדתית האם המיטלטלין הוצאו מהבית. על פי גרסת התובעת מס' 2, לאחר רישום השיקים, המיטלטלין הושבו הביתה (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 27). הגרסה של הוצאת דברים מחוץ לבית נמסרה לבאי כוח התובעים ע"י התובע מס' 1 על אף שהיה באותה עת מחוץ לעיר ולמד על האירועים מבני משפחתו (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 7).

מטעם הנתבעים הועד הקבלן מאיר מויאל. לשאלת בית המשפט הוא שלל כי המיטלטלין הוצאו מהבית (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורה 15). לגרסתו במקום היו התובעת מס' 2 ובתה הבגירה. גרסת התחלת תהליך העיקול של מטלטלי בית התובעים מופיע בתעודה לתפיסת מיטלטלין מיום 11.4.13 (מוצג 7 למוצגי הנתבעות). על פי הדו"ח גם הבן היה במקום.