ה"פ 56070-10-15

המבקשים הגישו בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד המשיבה. הבקשה היא לאסור ביצוע כל פעולה ברכב מסוג מיצובישי מספר 8855536 (להלן: "הרכב"), לרבות תפיסתו וזאת כדי לאפשר ביצוע החלטת בית המשפט בהמרצת פתיחה שהוגשה במקביל להגשת בקשה זו, להצהיר כי הרכב הוא רכוש המבקשים.

לטענת המבקשים, ביום 7.9.15 נשלחה אל המבקשת הודעת עיקול על הרכב עקב חובות של אביה, בטענה כי הוא עושה מנהג בעלים ברכב ועל מנת למנוע תפיסת הרכב מבוקש הצו במעמד צד אחד.

לבקשה צירפו המבקשים מכתב מיום 7.9.15 ממנהל המרכז לגביית קנסות, ניתנה לה הודעה כי על הרכב הוטל עיקול ברישום וככל שלא יוסדר החוב יינקטו הליכי גבייה נוספים.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה במעמד צד אחד מן הטעמים שיפורטו להלן.

מכתב רשות האכיפה והגבייה נשלח ביום 7.9.15. המבקשים לא הבהירו מתי התקבל אצלם ועל כן יש להניח כי התקבל בסמוך למועד שליחתו. לא ברור מדוע הוגשה בקשה זו חודש וחצי לאחר שניתנה התראה על ידי רשות האכיפה והגבייה. המכתב אינו מעלה חשש לתפיסה מיידית של הרכב, אלא מותיר מרווח של זמן בעניין זה ועל כן, היה על המבקשים להגיש בקשתם באופן מיידי ועצם השיהוי מעיד כי אין דחיפות במתן הצו.

ראה בהקשר זה רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ. אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח' פד מז(1)45 בע' 50 שם נקבע:

"... ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה י זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש לוין, 1990) 576-577). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג. קל וחומר שאין להיענות לבקשה מושהית, אם מצטרפים לכך שיקולים נוספים, הכרוכים בשיהוי ומשולבים בו....".

כן ראה רע"א 3851/11 נדב ואח' נ. לוי ואח' בסעיף 4 שם נקבע:

"... המועד הרלוונטי לבחינת טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני הינו המועד בו קם הצורך במתן הסעד הזמני. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי בקשה לסעד זמני נדונה מטבעה טרם בירורה של התביעה לגופה וממילא טרם ההכרעה בשאלה אם אכן עומדות לתובע אותן הזכויות להן הוא טוען בתביעתו. משכך ועל דרך הכלל, אין בית המשפט נוטה להיעתר לבקשה לסעד זמני, אלא מקום שבו עלה בידי מבקש הסעד להוכיח כי קיימת דחיפות במתן הסעד, המצדיקה את התערבותו המוקדמת של בית המשפט טרם בירור התביעה לגופה. מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות. לכן עשוי, לעיתים, השיהוי לבדו לשמש טעם מספק לדחיית בקשת הסעד הזמני וזאת אף בנסיבות שבהן לא היה בשיהוי כדי לגרום נזק למשיב...".

במכתב רשות האכיפה והגבייה שצורף ניתנה למבקשת אפשרות להסדיר את החוב. המכתב לא נקב מועד מסוים להסדרה זו, אולם המבקשים לא מציינים כי ביררו אפשרות זאת או כי אביהם עשה כן ומה העלה הבירור.