ה"פ 55723-05-14 קאסאב נ' נסייר

מבוא וטענות הצדדים:

1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

    

2. לטענת המבקש, אליאס נסייר (להלן- "המבקש"), התובענה שבכותרת הוגשה במקביל לשתי תובענות שאוחדו והתנהלו בפני במסגרת תיקים מס' ת.א 7157/07 ו- 3884-11-08. בתובענות האמורות ניתן פסק דין ביום 25.11.2014 (להלן- "פסק הדין") כאשר פסק הדין שניתן מהווה מעשה בית דין הסותם את הגולל על התובענה הנוכחית. לשיטת המבקש, המשיב, ח'לאד קסאב (להלן- "המשיב") חייב סכומי כסף במאות אלפי ש"ח מזה 13 שנים, הן דרך 15 תיקי הוצאה לפועל הפתוחים כנגדו והן במסגרת התביעות לעיל שהוכרעו כאמור. עיקרה של התובענה הינה בהסכם הלוואה שנחתם ביום 10.12.2000 ואשר שאלת תקופתו ונסיבותיו הוכרעו בפסק הדין מיום 23.11.2014. עוד נטען כי מלבד ההסכם האמור, ביום 24.6.2003 נכרת הסכם נוסף בין בעלי הדין במסגרת התחשבנות סופית בו הודה המשיב בעצם קיום חובו כלפי המבקש. לאור האמור ובשים לב לחלוף תקופת ההתיישנות הרי שדין התביעה להידחות על הסף גם מטעם זה, שכן מועד יצירת החובות הינו למעלה משבע שנים טרם הגשת התובענה.

    

3. לטענת המשיב, על פי ההלכה הפסוקה בבוא בית המשפט להכריע בבקשות דחיה על הסף עליו לקרוא את כתבי הטענות להכריע על פיהם בלבד. כאשר לא בנקל ייעתר בית המשפט לסילוק תביעת בעל דין על הסף. כך גם הדין באשר לבחינת טענת ההתיישנות, לשיטת המשיב החלטה של בית משפט לחסום את דרכו של בעל הדין בנימוק של התיישנות חייבת להתקבל בזהירות מיוחדת ומפליגה. ולמעשה על בית המשפט להיעתר לבקשה מעין זו אך ורק מקום בו אילו הוא משוכנע שגם אם היה נשמע הדיון לגופו - התביעה הייתה נדחית. באשר לטענת ההתיישנות גופה טוען המשיב כי עיקר התשתית העובדתית של התביעה נוצרה בין השנים 2009 - 2010, כך שטרם חלפה תקופת ההתיישנות. מה גם שלשיטת המשיב הודה המבקש בעילת התביעה במסגרת חקירה משטרתית ובשים לב להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן- "חוק ההתיישנות") הרי הודאת המבקש עוצרת את מניין תקופת ההתיישנות. כן נטען על ידי המשיב כי אין מדובר בהליכים מקבילים, שכן במסגרת התובענות הקודמות יריבות הצדדים הינה הפוכה לזו במסגרת התובענה דנן.

    

   דיון:

    

4. לאחר ששקלתי עמדות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט על כלל החומר שהוגש במסגרתו שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט:

    

   מסגרת נורמטיבית: