ה"פ 5424-07-16

בקשת המבקשים - הנתבעים (ה"ה שלמה ויעל כתבי) לחייב את המשיבה – התובעת (חשב גרניט, יזום וישום פרויקטים בע"מ), בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, עפ"י הוראות סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 ולפי הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות).

רקע הבקשה הינו תובענה החובקת לא פחות מ-54 עמודים (ללא נספחיה) למתן סדרת הצהרות, שעניינן החלטות שגויות - כך על פי הנטען - שניתנו על ידי רשמת ההוצל"פ עוד בשנת 2014.

לטענת המבקשים, מדובר בהליך שנוקטת החברה המשיבה, "המרשה לעצמה 'להפציץ' את בתי המשפט ואת המבקשים באין ספור הליכים ארוכים, רשלניים וסתמיים, תוך התחמקות חוזרת ונשנית מתשלום ההוצאות שנפסקו כנגדה...מתחמקת סדרתית מתשלום הוצאות משפט שנפסקות נגדה..." ושגם ההוצאות בסך 10,000 ₪ שנפסקו בהחלטתי מיום 4.8.16 לא שולמו. כן טוענים המבקשים, כי חוקר פרטי שנשכר על ידם מצא, כי אין לחברה נכסים או כספים כלשהם (וזאת למרות שעל-פי טענת המבקשים קיבלה המשיבה סך של למעלה מעשרה מיליון ₪ במשך השנים 2001-2010); המבקשים טוענים עוד כי כתבי הטענות מטעמה של המשיבה ארוכים ומנוסחים בלשון מסורבלת, התובענה הוגשה בשיהוי רב, ובדמיון רב להמרצת פתיחה אחרת שהגיש מנהל המשיבה באופן פרטי (ה"פ 41686-06-16) ועל כן יש לחייב בהפקדת ערובה על הצד הגבוה.

תשובת המשיבה נתמכה ופורטה בתצהירו של עו"ד אראל. למרבה הצער מנוסח התצהיר בצורה מסורבלת, כאשר עיון מעמיק בו מגלה כי הוא כולל פסקאות שנראה כי נלקחו מכתבי טענות אחרים בהליכים אחרים [ראו לדוגמה סעיף 20(ל') לתשובה בו נכתב כי: "ובן בשל מנהגו של עו"ד שמואל רביב לשיר שירי פלמח עם כל שופטי בית המשפט העליון בערבי שישי כך אישר עו"ד רביב ופורסם בעיתון מעריב"]. במסגרת בליל הטענות, אשר חלקן אינן רלוונטיות בעליל לבקשה לחיוב בערובה, נטען כי הנתבעים חייבים לתובעת כספים רבים ונשלחו הודעות קיזוז מתאימות; כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר ביטל את המערכת ההסכמית בין הצדדים מוטעה והושג שלא כדין; וכי ניתנת הסכמה של התובעת לאחד את הדיון בתובענה עם הליך אחר אותו יזם מנהלה עו"ד אראל ובכך מתייתרת הבקשה דנא.

במסגרת התגובה מפנים המבקשים להודאתו של עו"ד אראל בסעיף 28 לתצהירו, לפיה חשבון הבנק של התובעת אינו פעיל מזה למעלה מחמש שנים ו.." עומד על יתרה שלילית של למעלה מ 100,000- ₪ שנותרה המשיבה חייבת לבנק". עוד טוענים המבקשים כי אין ב"הסכמת" התובעת לאיחוד הדיון כדי לייתר את הבקשה לחיוב התובעת בערובה.

דיון והכרעה