ה"פ 53222-06-15 אבטן ואח' נ' קסל ואח'

מונחת לפני בקשה שהגישו המשיבים 1 ו-2 בהמרצת הפתיחה, מר רענן קסל וגב' אורלי בלום (להלן: קסל ובלום), להורות על פסילתי מלישב בדין, לפי הוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. לטענתם, דברים שאמרתי במסגרת בקשה לביטול פסק דין בעתירה שהם היו העותרים בה, מצביעים על כך שגיבשתי "עמדה נחרצת" כלשונם, בהליך זה, ועל כן אין מקום שאדון בו.

במסגרת אותה עתירה (עת"מ 2498/09, להלן: העתירה), נדון היתר הבנייה שניתן לבניית מגדל מגורים במתחם אסותא לו התנגדו העותרים (הם המשיבים בהליך האזרחי שלפניי – להלן: העותרים). בסופו של יום הגיעו העותרים להסכם פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, והעתירה נדחתה לבקשתם. המבקשים בהמרצת הפתיחה, תושבי השכונה הסמוכה למתחם אסותא (להלן: תושבי השכונה), הגישו, במסגרת העתירה, בקשה לביטול פסק דין. במסגרת הדיון באותה בקשה, הוריתי על מחיקתה והגשת הליך אזרחי חלף אותה בקשה. מכוח החלטה זו הוגשה התובענה שלפניי.

1. רקע עובדתי וההליכים

כדי להבהיר מה עומד בבסיס בקשת הפסילה, יש לעמוד על ההליכים בעתירה. קסל ובלום היו בין העותרים באותה עתירה שעניינה היה היתר בנייה שנתנה הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז תל אביב (להלן: הועדה המחוזית) להקמת מגדל במתחם בית החולים אסותא (תא/3627). יוזמת התכנית הייתה חברת בי קפיטל 1 בע"מ. קסל ובלום, לצד תושבים אחרים בשכונה, הגישו התנגדויות לתכנית הן לוועדה המקומית, הן לוועדה המחוזית. לאחר שההתנגדויות נדחו בעיקרן, הגישו קסל ובלום בקשה ליו"ר הועדה המחוזית, ליתן להם רשות להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בקשת רשות הערר נדחתה אף היא, וקסל ובלום, יחד עם גב' מרים קיעביץ (שהייתה עותרת בעתירה והיא המשיבה 3 בהמרצת הפתיחה), הגישו את העתירה במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן רשות להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

כיוון שבדיון בעתירה נטען כנגד מדיניות בניית המגדלים בתל אביב יפו, צרפתי לעתירה כידיד בית המשפט את אגודת אדם טבע ודין.

לאחר שהתקיימו דיונים בעתירה ואף הוגשו סיכומים מטעם העותרים, מטעם אדם טבע ודין כידיד בית המשפט, מטעם היזמית – בי קפיטל, ומטעם הועדה המחוזית לתו"ב, הוגשה בקשה מטעם העותרים להארכת מועד להגשת סיכומי תשובה מטעמם בשל מו"מ המתקיים בינם לקבוצת הרכישה המתעתדת להקים את הפרוייקט (קבוצה שרכשה את הזכויות מחברת בי-קפיטל). אישרתי את הארכה, ואכן, בסופו של יום, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה וביקשו להורות על דחיית העתירה. הסדר הפשרה עצמו לא הוגש לבית המשפט.

אדם טבע ודין הודיעו לבית המשפט, כי:

"איננו מתנגדים לדחיית העתירה ללא צו להוצאות וזאת לאור ההסכם אליו הגיעו העותרים מחוץ לכתלי בית המשפט עם קבוצת רוכשים אשר מתעתדת לרכוש את המקרקעין עליהם חלה התכנית נשוא העתירה".

כיוון שמדובר היה בעתירה עקרונית, דחיתי את העתירה כפי שביקשו העותרים אך ציינתי בפסק הדין (מיום 23.11.10) כך:

"אמנם, פרטי ההסכם לא הוצגו לבית המשפט, עם זאת, לאור עמדתה זו של ב"כ אדם טבע ודין, שצורפה כידיד בית המשפט, וחזקה עליה שבחנה את פרטי ההסדר קודם למתן עמדה זו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית העתירה ללא צו להוצאות."