ה"פ 52810-11-13 דוד שחר בע"מ נ' גיל מאירה בע"מ ואח'

המבקשת הגישה את המרצת הפתיחה הנדונה על מנת לאכוף על המשיבים1-2 (להלן: "המשיבים"), הסכם מכר מקרקעין, שלפיו היא רכשה, בשנת 2006, חלק מהמקרקעין הידועים כמגרש 147/1 על פי תוכנית מפורטת 2/161/03/4 בגוש 1731 חלק מחלקות 5,15 באזור תעשיה דרומי באשקלון (להלן:"המגרש").

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים מגוונים, וגם התיק הנוכחי עבר התפתחויות דיוניות ו"גלגולים" שונים. על מנת שלא להכביר ולהכביד במידע שאינו הכרחי להבנת גדרי המחלוקת, וטעמי ההכרעה במשפט, אסתפק בהצגה תמציתית וממוקדת של הפרטים החיוניים בלבד.

כיום אין המשיבים מתנגדים לאכיפת ההסכם, שנכרת ביום 14.9.06 (להלן:"ההסכם"), ואינם טוענים עוד כי בוטל, או שדינו להיבטל, כפי שנטען בהליכי עבר, והמחלוקת ממוקדת בתמורה ההסכמית הנכונה והמדוייקת המגיעה להם, ושבתשלומה יש להתנות סיום העסקה ברישום. ככל שהתמורה תחושב לפי שיטתם וגרסתם – מוכנים המשיבים לסיים העסקה מכל ההיבטים הרישומיים והפורמאליים. המבקשת, לשיטתה היא, שילמה או הפקידה בנאמנות את כל התמורה שעליה הוסכם, וזאת עוד בשנת 2006, ולפיכך – יש לאכוף את השלמת העסקה מיידית ובלא להתנות זאת בתשלום נוסף.

המשיב 3, רמ"י, אינו נוקט עמדה בסכסוך שבין הצדדים הישירים לעסקה. בהודעת פמ"ד רק הוטעם, שכל דיספוזיציה במקרקעין צריכה להתבצע עפ"י הנהלים, כמקובל.

"המוכר" על פי ההסכם, היה מורכב מ- 3 גורמים, כאשר, פרט למשיבים, היו במגרש זכויות לחברה בשם י. ניסן קבלני בניין ופיתוח בע"מ. חברת ניסן היתה בעלים של 60% מהמגרש, ולכל אחד משני המשיבים היו 20%. המבקשת הגיעה להסכמות עם חברת ניסן ביחס לחלקה של זו בעסקה, ועל כן, המשך עיסוקנו הוא אך ורק ב- 40% של התמורה, כפי החלק המגיע למשיבים. ברם, לצורך הצגת המחלוקות ולעריכת החישובים השונים, נתייחס למלוא שטח המגרש ולמלוא התמורה. מכל מקום, המשיבים אינם תובעים מעבר לחלקם היחסי, על פי כל צורת חישוב ותוצאה שתתבקש מיישום פסק דין זה.

המחלוקת ביחס לתמורה ניתנת למיקוד באופן הבא:

מוסכם, שבסיס החישוב הוא 36 דולר למ"ר בתוספת מע"מ. המשיבים טוענים, שיש לבצע מכפלה פשוטה של סכום זה בשטח של 2,486 מ"ר, המשקף את מלוא ה"מטרז'" שנותר, לעת כריתת ההסכם, בבעלותם, יחד עם חברת ניסן, במושע, מתוך כלל שטח מגרש 147/1, שעמד על 15,000 מ"ר( להלן: "כלל השטח ). זאת – לאחר סדרה של עסקאות קודמות, לרבות אחת שנעשתה עם המבקשת עצמה, קודם לכריתת ההסכם. הנוכחי. המבקשת טוענת, מצידה, שבהסכם הוסדר מנגנון חישוב שונה לתמורה, והוא מבוסס על מדידה בפועל, באתר, של ה"מטרז'" שעתידה היא לקבל, וכי תוצאת המדידה שנעשתה הגיעה ל- 2005 מ"ר. המכפלה, לשיטתה, איפוא, היא, 36 דולר כפול 2005 מ"ר.

יוצא, שבין הצדדים קיים פער של 481 מ"ר, כאשר ערכו של כל מ"ר, לצורך חישוב התמורה, הוא, כאמור, 36 דולר.

תיחום גבולות המגרש, ששיקף את חלקם של המשיבים, מתוך כלל השטח, כפי שנותר בבעלותם, לאחר העסקאות הקודמות, נעשה בהתאם להסכמי שיתוף וחלוקת החזקה, שנעשו בעבר, בין הבעלים ההסטוריים, זאת- לפי שמדובר היה בבעלות במושע, ובגידרה השתרע חלקו היחסי של כל אחד מהם על כל מ"ר של כלל השטח.

גבולות המגרש, שנרכש ע"י המבקשת, לפי ההסכם, הם כפי המסומן בתשריט, החתום ע"י הצדדים, ושהעתקו סומן כנספח 3 בהמ"פ, ומאוחר יותר סומן המקור שלו, כשהוגש במשפט, כמוצג מב/ 1א' ( להלן: "תשריט שחר"). כיום, האותנטיות של תשריט שחר והחתימות עליו, אינם עוד במחלוקת. דעת המשיבים הונחה, במישור זה, לאחר התדיינות לא מעטה, ובדיקת מומחה לדבר. הפלוגתא היא סביב טיבו ונפקותו. האם צורף להסכם, ואמור היה לשמש הבסיס למדידת שטח המגרש, לצורך חישוב התמורה ( כשיטת המבקשת), או, שמא, להסכם לא צורף תשריט כלשהו ( כשיטת המשיבים לאחר שהותר להם לתקן כתב התשובה במישור זה), ושמא, ממילא, המדידה לא הייתה אמורה להתבצע על פיו (כשיטתם אף בכתב התשובה המקורי).