ה"פ 51708-04-15 גזיאל את אבנר (2007) בע"מ נ' רונן ואח'

המבקשת עותרת לקבלת סעד הצהרתי על פיו הודעת הביטול ששלחו אליה המשיבים ביום 18.3.15 – בטלה, וכי עצם שליחתה מהווה הפרה יסודית של ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 8.3.10.

הנדרש לנדון

1. המבקשת היא חברה קבלנית העוסקת בבניה למגורים בנתניה.

המשיבים הם בני משפחה הרשומים כבעלים של המקרקעין הנמצאים ברח' בן צבי בנתניה והידועים כחלקה 91 בגוש 8275 (להלן – המקרקעין).

2. ביום 8.3.10 התקשרו הצדדים בהסכם מכר (להלן – הסכם המכר) למכירת חלקים מהמקרקעין המהווים את מגרש 700 א שנוצר כתוצאה מהליכי איחוד וחלוקה במסגרת תב"ע נח/542/א/4 (להלן - המגרש).

ע"פ ההסכם התחייבו המשיבים למכור למבקשת את המגרש על מנת שזו תקים עליו בניין רב קומות ובתמורה תבנה עבורם על חלק החלקה שיישאר בבעלותם 5 יחידות, וזאת כמפורט בהסכם המכר (ראו ה"הואיל" החמישי להסכם המכר).

3.הסכם המכר הנזכר עמד במוֹקְדָם של הליכים משפטיים רבים שנוהלו בין הצדדים ואשר עיקרם - נסיונות המשיבים להביא לביטולו בשל טענות שונות להפרת ההסכם מצדה של המבקשת, נסיונות אשר כשלו עד כה.

ארבע הודעות ביטול שלחו המשיבים למבקשת ואולם אלו, כאמור, נדחו על ידי בית המשפט בערכאות שונות.

בהודעת הביטול הראשונה, אשר נשלחה כבר ביום 14.11.10, מספר חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, טענו המשיבים כי המבקשת הפרה חובתה ע"פ ההסכם להעמיד להם הלוואה ע"ס 2.4 מליון ₪. טענתם זו נדחתה ע"י בית המשפט, אשר מצא כי לא צוין בהסכם המכר מועד מסוים לקבלת ההלוואה והעמדתה לרשות למשיבים ומתוך שכך לא הופר ההסכם (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' הש' הילה גרסטל מיום 8.8.11 בה"פ 22534-12-10).

מיד ובסמוך לאחר החלטת בית המשפט הנזכרת, ביום 4.9.11, מסרו המשיבים הודעת ביטול שניה ובה טענו כי המבקשת מתכחשת לחובתה לספק להם דירות וטוענת לחבות למתן תמורה כספית חלף הדירות בלבד. חלפו ועברו מספר ימים וביום 6.9.11, שלחו המשיבים הודעת ביטול שלישית בה טענו כי על המבקשת לשאת בעלות היטל ההשבחה ומכיוון שהמבקשת אינה מסכימה לכך הרי שהם מבטלים ההסכם.

גם הטענות נושא הודעות הביטול השנייה והשלישית נדחו בעיקרן ע"י בית המשפט, אשר מצא כי אומנם, כטענת המשיבים, על המבקשת לספק להם דירות ממש ולא את תמורתן בלבד ואולם אין בשלב זה עילה לביטולו של ההסכם אלא יש לקיימו ככתבו וכלשונו ומכיוון שטרם נבנה הבניין וטרם באה העת למסירת התמורה נשוא הסכם המכר, הרי שטרם הופר ההסכם (ראו פסק דינו של כב' הש' אברהם יעקב מיום 29.11.12 בה"פ 8946-11-11).

אחר הדברים האלה, הוסיפו המשיבים ומסרו הודעת ביטול רביעית, ובה טענו כי המבקשת לא גילתה להם בעת חתימת הסכם המכר שאינה רשומה כלל אצל רשם הקבלנים וכי לו היו יודעים זאת לא היו מתקשרים עמה כלל בהסכם המכר.

גם טענתם זו של המשיבים נדחתה ע"י בית המשפט, אשר קבע כי לא הייתה כל התחייבות שהמבקשת עצמה תבנה את הפרויקט וכי יש באפשרותה לבצע זאת ע"י קבלן אחר (ראו פסק דיני מיום 10.2.14 בה"פ 20589-06-13).

והנה, על אף שארבע הודעות ביטול שהוגשו על ידם נדחו על ידי בית המשפט במותבים שונים, ואף ערעורים שהוגשו על פסקי דין אלו לבית המשפט העליון נדחו או נמחקו, ידיהם של המשיבים לא רפו.

4. ביום 18.3.15 שלחו המשיבים למבקשת הודעת ביטול נוספת, חמישית במספר, ובה טענו כי נוכח סירוב המבקשת לשלם את מס השבח, כמתחייב מהסכם המכר, הם מודיעים על ביטול ההסכם (להלן – הודעת הביטול).

בהודעת הביטול טענו המשיבים, בין השאר, כי לא התקיימו הנסיבות המפורטות בסע' 51 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן - חוק מיסוי מקרקעין) אשר יש בהן לדחות את מועד תשלום המס, וממילא בסירוב המבקשת לשלם את מס השבח הנדרש בגין עסקת המכר יש משום הפרה של הסכם המכר ומכאן הודעת הביטול.

בעקבות הודעת הביטול הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה שבנדון ובה עתרה למתן סעד הצהרתי המורה כי הודעת הביטול בטלה.

טענות המבקשת