ה"פ 49643-12-14 בן נון ואח' נ' מי רמת גן בע"מ

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

המשיבים בבקשה זו הגישו המרצת פתיחה אשר בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי חשבונות המים והביוב אשר נשלחו אליהם מאז הוקמה המבקשת דכאן- תאגיד המים ברמת גן- הינם מופרזים.

לטענתם, בין המועדים 01.07.12 ועד ל- 28.4.13 קבלו חשבונות מים גבוהים ורק לאחר מועד זה ולאחר שפנו אל המבקשת- חזרו חשבונות המים להיות סבירים והם משולמים כסדרם.

ביום 27.1.15 התקיים דיון בנוכחות המשיבים. המבקשת לא התייצבה לדיון ואף לא הגישה תשובתה להמרצת הפתיחה ועל כן, ניתן במעמד צד אחד, פסק דיני, המורה בהאי לישנא:

"בהעדר תשובה ו/או התייצבות מטעם המשיבה- מי רמת גן בע"מ תאגיד תשתיות המים, ניתן פס"ד כנגדה המצהיר כאמור לעיל.

לצורך היעילות, יערכו המבקשים ממוצע של החשבונות הסבירים המפורטים בסעיפים 10-17 לבקשה, ועל פי סכום התוצאה, ישלמו בגין אותם חודשים שהחשבונות עבורם בוטלו עפ"י פס"ד זה".

כעת, עותרת המבקשת לביטול פסק הדין. שניתן במעמד צד אחד וזאת מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. לעמדתה, יש להורות על הביטול מחמת הצדק ואף על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

אשר לשיקול מחמת הצדק- טוענת המבקשת כי המשיבים לא המציאו לה את ההזמנה לדין והעתק מהמרצת הפתיחה, כמתחייב על פי תקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי. אלה הומצאו לידיה מבית המשפט עצמו ובמועד מאוחר לפתיחת ההליך ועל כן, לא ניתן לקבוע כי הזימון לדין והמרצת הפתיחה הומצאו כדין- ומדובר בפגם מהותי המקים עילה לביטול פסק הדין.

עוד טענה המבקשת כי העדרותה מהדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט, כי אם בשל טעות משרדית אשר נעשתה בתום לב. לגרסתה, התעורר קושי באיתור הבקשה עצמה ולאחר שעו"ד אליה הועבר הטיפול בתיק יצאה לחופשה- העבירה אותה לטיפול עו"ד אחר אולם אז "נפלה בין הכסאות" ונשתכחה. עוד מציינת המבקשת בהקשר זה, כי ייתכן ולו היתה מקבלת את העתק המרצת הפתיחה והזימון לדין במועד בו נפתח ההליך ומידי המשיבים, כפי שקובע הדין- לא היה קורה הדבר.

עוד מטעימה המבקשת כי המצב העובדתי והמשפטי אשר מוצג בהמרצת הפתיחה- שונה בתכלית מן העובדות אשר התרחשו בפועל ומכאן סיכויי ההגנה הגבוהים.

כך, טוענת היא כי הפער בין חשבונות המים שנשלחו למשיבים ואשר נראים לכאורה גבוהים, לחשבונות הנמוכים שנשלחו לאחר מכן, נובע מכך שהמשיבים לא ציינו בבקשתם כי היתה להם נזילה שתוקנה, וכי הוראות הדין הרלוונטיות אינן מאפשרות להפחית תשלום בגין נזילה לתקופה העולה על שתי תקופות חיוב רצופות. עוד נטען כי על הבקשה להיות מוגשת עד ל-6 חודשים לאחר הנזילה, ובענייננו- הבקשה הוגשה באיחור. על כן, לעמדתה, פעלה כדין בכל הנוגע לעניינם של המשיבים.

לסיום, מבהירה המבקשת כי הוראות פסק הדין, אשר ניתן במעמד צד אחד, אינם מתיישבים עם הוראת כללי אמות המידה, אשר הינם הדין הרלוונטי ביחס לחיובי המים.

לפיכך, עותרת היא לביטול פסק הדין.

מנגד, טוענים המשיבים כי אין להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין.

לשיטתם, המבקשת קיבלה זימון כדין למועד הדיון, ואין זה משנה מי שלחו, ולפיכך היה עליה להתייצב אליו במועד. עוד מבהירים הם כי אין לקבל את טענות המבקשת באשר לסיכויי הגנתה- שכן אין בנימוקיה בבקשה כדי לספק הסבר מניח את הדעת לכך שעם הקמתה ומסירת הסמכות לגביית חשבונות המים לידיה- החלו להישלח אליהם חיובי מים מופרזים.

עוד מציינים הם כי לא היה עליהם לצרף את המסמכים הנוגעים לנזילה להמרצת הפתיחה, ושאין לקבל את הטענה לחוסר תום ליבם- שכן מסמכים אלה היו בידי המבקשת.

על כן, מבקשים הם כי הבקשה תידחה.

בתשובתה, מבהירה המבקשת כי המשיבים לא מציגים אסמכתא להמצאת הבקשה והזימון לידיה- ובכך תומכים בטענתה כי אלה לא הומצאו לה כדין. עוד מציינת היא כי המשיבים לא מתייחסים בתגובתם לטענותיה אודות מצג חלקי ומטעה של המרצת הפתיחה וטענתם, אשר נטענת בעלמא, כי חיובי המים "קפצו"- זכתה למענה במסגרת טענות הגנתה.