ה"פ 48745-07-15 - פסקדין

1.עניינה של החלטה זו בבקשה "להורות על מתן צו מניעה זמני שיאסור בעד המשיבים בעלי הזכויות בנכס לעשות שינויים בבעלות של הנכס בנדון נשוא ההתדיינות ויאסור עליהם להעביר ו/או למכור את הנכס או חלק ממנו עד שיכריע בית המשפט הנכבד בתובענה 48745/07/15 שבמסגרתה מוגשת בקשה זו".

2.הנכס שבו מדובר הוא נכס ברחוב נסים בכר 14 בירושלים, שהוא חלק מעזבון המנוח יעקב מזרחי ז"ל, אשר לו יורשים שונים.

3.הסעד הזמני מבוקש בעקבות זכרון דברים מ-29.11.10 בין המבקש לבין המשיב 1, בדבר מכירת חלקו של המשיב 1 בנכס.

4.בתחילת הדרך ניתן צו מניעה ארעי ונקבע דיון במעמד הצדדים (החלטת כב' השופט א' כהן מ-27.7.15).

5.המשיב 1 לא הגיש תשובה לבקשה ולא התייצב לדיון ואילו המשיב 2 (באמצעות מנהל העזבון הקבוע) מתנגד לה בתוקף (במסגרת התשובה בכתב וטענותיו בדיון).

6.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה מכל וכל וכי מוטב היה שלא להגישה.

7.די לעניין התוצאה האמורה בכך שמקובלות עליי טענות המשיב 2, כי מכח דיני הירושה נראה לכאורה שלא ניתן היה לבצע את העסקה שהתיימרו המבקש והמשיב 1 לבצע. כך עוד יותר כשהדבר נעשה ללא יידוע מנהל העזבון (אשר מונה כמנהל עזבון זמני עוד ב-5.4.09 והמבקש ידע על כך). בהקשר זה יש לציין גם כי בשלב זה תלוי ועומד הליך בבית משפט לענייני משפחה (ת"ע 42852/07) המצוי בשלבים מתקדמים, אשר במסגרתו אמורים להיות מוכרעים עניינים שונים הקשורים לחלוקת העזבון ולמעמדו של המשיב 1 בקשר אליו.

8.על האמור לעיל יש להוסיף כי אנו בוודאי לא במצב שבו "מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה" (כלשונו של ד"ר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (1995) 613). זאת משום שאם ייגרם נזק למבקש מכך שלא יינתן לו הסעד הזמני, ניתן יהיה לפצותו בכסף, נתון שהוא טעם בפני עצמו להימנעות ממתן צו מניעה זמני (וראו זוסמן הנ"ל, בע' 617). כך גם מפני שהמבקש לקה בשיהוי נכבד עד שהגיש את הבקשה דנן, הן ממועד העסקה הנטענת עד שפנה לראשונה לבית המשפט לענייני משפחה (בשנת 2014) והן ממועד החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שהפנה אותו לבית משפט זה (23.10.14) עד הגשת הבקשה דנן (23.7.15). שיהוי זה מלמד על העדר דחיפות והכרח במתן הצו המבוקש ומהווה גם טעם בפני עצמו להימנעות מנתינתו (וראו זוסמן הנ"ל, בע' 618).

9.בנוסף לכל המצוין לעיל, העובדה שהמשיב 1 לא השיב לבקשה והמבקש לא פעל לגייס תמיכתו בבקשה, פועלת אף היא לחובת המבקש במה שנוגע לבקשה דנן.