ה"פ 48092-02-16 - פסקדין

 1.עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי המשיב אינו בעל חוב כלפי המבקש בכלל ובפרט בסך של 40,360 ₪ (להלן – "החוב") אותו מבקש המבקש לגבות ממנו במסגרת תיק הוצאה לפועל ובדרך של מימוש משכון שנרשם לטובתו על נכס שבבעלותו.

2. המבקש, עותר למתן צו המורה למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בגין ניהול הגנתו ככל שייפסקו לטובתו. זאת מחמת עוניו של המשיב וסיכויי התביעה הקלושים, עד אפסיים לדידו.

3. המשכון על הנכס ניתן בהסכמת המשיב , נירשם כדין ומהווה פסק דין חלוט לכל דבר ועניין ולפיכך אין סיכוי למשיב להביא לביטולו. עוד נטען כי בפסק הדין שניתן בערעור על ההחלטה של המותב הקודם בבקשה למתן רשות להגן (19330/10/15) כי גובה החוב שבמחלוקת לא יעלה על הסכום האמור, אין למשיב כל סיכוי להביא לביטולו של החוב, גם לא בסכום זה. המשיב, חייב מוגבל באמצעים שאך לאחרונה בוטלה הגבלתו ונותרו לו נושים רבים בתיק ההוצאה לפועל.

4.המשיב טען מנגד כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי להביא לדחייתה. לא הוכח עוניו ודווקא ההחלטה על ביטול היותו חייב מוגבל באמצעים מעידה על מצב כלכלי שפיר. לעניין סיכוייו לזכות בתובענה טען כי פסק הדין בערעור שצמצם את המחלוקת מסך של 304,000 ₪ כדרישת המבקש ממנו לסכום החוב, מלמד כי טובים סיכוייו להוכיח כי לא קיים חוב כלשהו שלו כלפי המבקש.

דיון והכרעה:

5. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984, מקנה לבית המשפט או הרשם את הסמכות "אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בבחינת הבקשה על בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים. האינטרס האחד, למניעת תביעות סרק כמו גם חיסרון כיס לנתבע בגין ניהול ההליך מקום בו קיים חשש לקושי בגביית הוצאות בשל מצב כלכלי דחוק של התובע. האינטרס האחר, הוא להבטיח את הזכות החוקתית לגישה לערכאות שלא תיחסם בפני מי מצבו הכלכלי קשה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1983) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מו (1) 650,647).

הלכה פסוקה כי החיוב בערובה מפאת עוניו של תובע ייעשה במקרים חריגים בלבד. שכן, מול הרצון למנוע תביעות סרק יש להקפיד על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל, לרבות תובע חסר אמצעים (רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אביגאי, 21/08/07, ע"א 2877/92 אלטיף נ. מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז (3) 846,850 ובספרו של א' גורן, סדר הדין האזרחי, עמ' 750).

6. בירור הבקשה צריך שייעשה בשאלת סיכויי התביעה ושאלת עוניו של נתבע. על כך מצינו ברע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ , 17.7.16: "ככלל, ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע ירוד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה. אכן, אין לחייב אדם בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות אך ורק למי שידו משגת. כידוע, משמעות אי-הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה, ולפיכך מחוייב בית המשפט להפעיל את סמכותו בהקשר זה בזהירות, במתינות ובשום שכל" (פסקה 10).

7. בענייננו, לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה והמבקש התבסס על קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגד המשיב. בכך לא די כדי להוכיח עוניו של אדם. שכן, לא הוכח שיעור החוב של המשיב לנושים אל מול מצבו הכלכלי בהיעדר כל ראייה בדבר מיעוט הכנסותיו או היעדר נכסים לגביית החובות כמו גם הוצאות ככל שייפסקו למבקש, מהם. מה עוד שביטול הגבלתו מעידה לכאורה על הטבה במצבו הכספי מבלי שהובאה ראייה לסתור מטעם המבקש.

8. חשוב מכך, התובענה עצמה מעידה כי למשיב זכויות בנכס מקרקעין אשר המשכון נשוא התובענה נירשם עליו ולא הוגש תצהיר או כל ראייה בנוגע לשוויו , שלא יהיה די בו לגביית ההוצאות במימושו.