ה"פ 47619-01-14 - פסקדין

המבקשים הגישו בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, המשכיר לפי חוזה שכירות הינו המבקשת 1, שהיא חברה בע"מ.

על פי הבקשה נחתם בין המבקשות 2 ו – 3 והמשיב 1, מצד אחד כמשכירים, לבין המשיבה 2, מצד שני כשוכרת, הסכם שכירות מיום 01/06/12.

המבקשות טוענות כי החברה, המבקשת 1, הינה הבעלים הרשום של הנכס, ועל כן מי שאמור היה לחתום על הסכם השכירות הינו החברה, ועל כן פנו המבקשות למשיבה 2 וביקשו להסדיר את הסכם השכירות על שם החברה כמשכירה.

המבקשות טוענות כי המשיבה 2 התנתה את הסכמתה בהסכמת המשיב 1, אולם המשיב 1 סירב ליתן הסכמתו להסבת הסכם השכירות על שם החברה, וכתוצאה מכך הקפיאה המשיבה 2 את תשלומי דמי השכירות, ולא שילמה כל סכום שהוא, ועל כן הוגשה הבקשה דנן.

המשיב 1 טען כי לא ניתנה כל החלטה המסמיכה את החברה להגיש את התובענה, ולא צורף יפוי כוח לשם הגשת התביעה, וכן כי המשיבה 2 החליטה על דעת עצמה להפסיק את ביצוע התשלומים, ועל כן מצויה המשיבה 2 בהפרה יסודית של הסכם השכירות.

המשיבה 2 טענה כי נקלעה לסכסוך לא לה, וכי המשכירים בהסכם השכירות הינם בעלי המניות במבקשת 1, וכן טענה כי מבחינה עקרונית איננה מתנגדת להחלפת המשכירים המקוריים בשם החברה המבקשת 1, וזאת בכפוף להתקיימות מספר תנאים, כפי שפירטה בסיכומיה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ואת עדויות המצהירים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.

אין מקום לקבל את טענת ב"כ המשיב 1 בעניין העדר יפוי כוח לייצג את החברה המבקשת 1, הואיל וב"כ המבקשות הציג לבית המשפט יפוי כוח עליו חתומים שני דירקטורים של החברה, וכן תדפיס רשם החברות בעניין מינוי הדירקטורים לחברה, המבקשת 1, ומכוח יפוי הכוח שהוצג בפני בית המשפט, ב"כ המבקשת 1 ייצג את החברה, המבקשת 1, כדין.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי החברה, המבקשת 1, הינה הבעלים הרשום של הנכס, בלשכת רישום המקרקעין, ועל כן החברה, המבקשת 1, הינה המשכיר הנכון והראוי להירשם כמשכיר בהסכם השכירות.