ה"פ 47292-12-15 אזואלוס נ' לימור צבעים

,בפני בקשה למתן פסק דין

שיצהיר על בטלותו של הסכם מכר דירה, הנושא תאריך מיום 2.09.2015, אשר נכרת, לכאורה, בין הגב' שמחה נדין אזואלוס (להלן: "המבקשת" או "המוכרת") לחברת לימור צבעים 2011 בע"מ (להלן: "המשיבה 1" או "הקונה"), וזאת בשל טענת זיוף חתימתה של המבקשת עליו. המדובר בדירת מגורים המצויה ברח' משה יוליש12א, דירה 5, באשקלון, וידועה גם כחלקה 128/5 בגוש 3019 (להלן: "הדירה" או "הנכס").

בנוסף, התבקש להורות ללשכת רישום המקרקעין בבאר-שבע, המשיבה 3, למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה 1, ולעכב את הליכי רישום והעברת הזכויות למשיבה זו.

העובדות הצריכות להכרעה בתיק הוצגו באורח שונה באופן מהותי על-ידי כל אחד מן הצדדים, ולפיכך, תיסקרנה כפי שהביאום אלה, וככל הניתן, בתמצית.

לפי גרסת המבקשת, שהינה כבת 67 שנים, זו העבירה לטיפולו של עו"ד ניב שחם (להלן: "עוה"ד" או "המשיב 2"), עניינים שונים בתחום עיסוקו. לטענתה, עת חפצה למכור את הדירה שבבעלותה, אותה רכשה מחברת "עמיגור" בשנת 2010, הכיר לה עוה"ד מספר מתווכים. עם אחד מהם, בשם מישל פרטוק (להלן: "מישל"), ניהלה, ביוני 2015, משא-ומתן, אולם זה לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. הגם שכך, ואליבא דמבקשת, זו גילתה, ביום 12.08.2015, שעוה"ד הפקיד בחשבונה סך של 110,000 ₪. כאשר פנתה אליו לבירור פשר ההעברה הבנקאית, השיב לה עוה"ד, שסכום זה מהווה תשלום ראשון, על חשבון התמורה הכוללת המגיעה לה בעד מכירת הנכס. תמיהת המבקשת נבעה, כך לשיטתה, מן העובדה כי לא חתמה, מצדה, על הסכם מכר כלשהו, המעביר את זכויותיה בדירה לאיש, אלא, חתימתה במשרד המשיב 2, במהלך חודש אוגוסט 2015, נועדה להעביר את רישום הבעלות מחברת "עמיגור" אליה, וזו בלבד.

פניות המבקשת לעוה"ד, על מנת לקבל את הסכם המכר, לא נענו, וזו קיבלה אותו, לבסוף, רק באוקטובר 2015, באמצעות פניית בא-כוחה הנוכחי למשיב 2, כך לעמדתה. מהתכתבויות הפרקליטים נתחוור למבקשת, כי פרט להסכם מכר, המעביר את זכויותיה בנכס למשיבה 1, עליו לכאורה היא חתומה, הרי, שהיא חתומה גם על מסמכים נוספים, ובהם כזה שבו היא מאשרת לכאורה, שקיבלה סך של 190,000 ₪, מתוך התמורה המגיעה לה בעבור מכירת הדירה.

טענת התובעת בהליך הנוכחי מתמקדת, אפוא, בטענה אחת ויחידה - ולפיה - לא היא זו שחתמה על הסכם המכר, אלא, מדובר בזיוף חתימתה על גביו.

התמונה העובדתית שהציגו המשיבים 1 ו-2, שונה, כאמור, בתכלית, מזו של המבקשת.

המשיב 2 שטח גרסתו, ולפיה, היכרותו את המבקשת מקורה בייעוץ שנתן לה בעניינים שונים. לדבריו, ביום 11.02.2013, הגיעה המבקשת, יחד עם אדם בשם אשר מסעוד ועקנין, המשמש כרב (להלן: "הרב אשר"), למשרדו, על מנת לערוך הסכם שיעגן הלוואה שנטלה המבקשת מהרב אשר, בסך של 150,000 ₪. הסכם ההלוואה נוסח ונחתם על-ידי הצדדים, ובהמשך, צורף אליו אישור נוטריוני, מאושר על-ידי עו"ד אליהו רפאלי. כפועל יוצא מהסכם זה, ועל בסיס האמור בו, חתמה המבקשת על מסמך, המייפה את כוחו של הרב לעשות בנכס פעולות כ"מלווה", וכן על מסמך אחר, במסגרתו היא מאשרת את אופן קבלת סך ההלוואה לידיה - 50,000 ₪ במזומן, ו- 100,000 ₪ בהעברה בנקאית לחשבון הבנק שלה. בסמוך לאחר מכן, פעל המשיב 2 לרישום הערת אזהרה, לטובת הרב אשר, על הנכס, כבטוחה לפירעון ההלוואה. המועד לכך, נקבע בהסכם ליום 17.06.2015.