ה"פ 47086-02-1322 מיכל הרוש נ' עזבון המנוח אלברט הרוש ז"ל

בפני תביעת המבקשת להצהיר כי הינה בעלת מחצית הזכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 39581, חלקה 65, בשכונת משה"ב 61/א' נתיבות (להלן: "הבית").

המבקשת הינה אלמנתו של המנוח אלברט הרוש ז"ל ת.ז. 64047657 (להלן: "המנוח") ויורשתו היחידה, על פי צו ירושה מיום 12.9.13.

המשיבים 2-20 הינם נושים של המנוח. המשיב 21 הוא כונס הנכסים שמונה לגביית חוב המשיב 2 מהמנוח.

הבית רשום במנהל מקרקעי ישראל על שמו של המנוח. אולם, לטענת המבקשת, זכאית היא למחצית הזכויות בבית מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג בהינתן העובדה כי היתה אשתו של המנוח במשך 22 שנים, ולהם נולדו 5 ילדים, וכי במשך כל שנות חייהם המשותפים חיו הם יחדיו בבית.

עוד טענה המבקשת, כי הבית נרכש מכספים שקיבלה בירושה מאביה ז"ל וכן באמצעות הלוואה משותפת אותה לקחה יחד עם בעלה המנוח מבנק משכן ובנק הפועלים.

עוד הצביעה על השיתוף בזכויות בבית בכך שיחד עם בעלה המנוח חתמה על הסכם הפיתוח, הנוגע לבית, אל מול המנהל ביום 2.9.80. וכן הצביעה על אישור מנהל מקרקעי ישראל לבנק פועלים למשכנתאות, מיום 6.11.80, לפיו הזכויות בנכס רשומות במשותף על שם המבקשת ובעלה המנוח.

המשיבים, חלקם השאירו ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, חלקם האחר העלו הסתייגויות אולם בפועל המשיב היחידי שעמד על התנגדותו לתביעה היה המשיב מס' 2 וכונס הנכסים מטעמו, המשיב 21 .

המשיבים טענו, כי טענת המבקשת לזכויות במחצית שווי הבית מכוח הלכת השיתוף נזנחה על ידה לאורך שנים ארוכות ויש לראות בה כמי שוויתרה על זכותה, וכי יש לאמץ הכתוב על בסיס הסכם הזכויות בנכס שנחתם אל מול המנהל ובו רשום המנוח כבעל הזכויות בבית.

עוד נטען, כי בין בני הזוג לא שרר שלום ועל כן ספק אם התגבשה לגבי הנכס האמור כוונת השיתוף.

בהינתן האמור טען כי יש לדחות את תביעת המבקשת.

הצדדים הסכימו לוותר על חקירות המצהירים וביקשו לסכם טענותיהם על סמך מסמכים בכתב.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ובהינתן המסמכים שבאו בפני נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

בהינתן העובדה כי המבקשת נישאה למנוח בשנת 1972, ומכוח חזקת השיתוף החלה עליהם, לפיה נכסים שצברו בני זוג נשואים במהלך שנות נישואיהם חזקה כי קיימת לגביהם שותפות מלאה בין בני הזוג, לא נסתרה – אזי, ועל אף שהזכויות בבית נרשמו על שם המנוח, זכאית המבקשת להירשם כבעלת מחצית הזכויות בבית.

הבית נרכש בשנת 1980 מאת המנהל לאחר שנחתם הסכם פיתוח עם המנהל. המבקשת היתה נשואה למשיב במשך 22 שנים (מאז 1972) ונולדו להם 5 ילדים ובמשך כל שנות חייהם המשותפים התגוררו יחדיו בבית, נשוא התביעה. העובדה כי בפועל נרשם הבית על שם המנוח בלבד אינה גורעת מזכותה של המבקשת, מכוח הלכת השיתוף, למחצית הזכויות בנכס ולא באה בפני כל ראיה הסותרת חזקה זו.