עובדים להתיישבות נ' לתכנון ובניה י-ם ואח'

1.המבקשות הגישו בקשה לעיכוב בירור התובענה עד להשלמת הליך ביטול ההפקעה של המקרקעין נשוא התובענה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.בתיק זה הוגשה בקשה בדרך של המרצת פתיחה לקביעת סכום הפיצויים המגיעים למשיבה מאת המבקשות, בגין הפקעת מקרקעין. ברקע הבקשה צוין כי ביום 28.11.13 פרסמה המבקשת 1 הודעה לפי סעיף 117 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") בדבר אישורה של תכנית מתאר מקומית אשר נועדה להקמת פארק בעמק רפאים (להלן: "התכנית"). ההודעה פורסמה בילקוט הפרסומים. בהמשך, ובהתאם לאישורה של התכנית, פרסמה המבקשת 1 ביום 27.1.15 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה") ולפי חוק התכנון והבנייה, בדבר הפקעת המקרקעין נשוא המרצת הפתיחה, וזאת לצורך ציבורי של דרך מאושרת, דרך נופית, דרך ו/או טיפול נופי, גן לאומי, יער, שטח ציבורי פתוח, ספורט ונופש (להלן: "הודעת ההפקעה").

3.על פי הודעת ההפקעה, הפקיעו המבקשות את המקרקעין וביום 15.3.15 הודיעו המבקשות למשיבה על דבר פרסום הודעת ההפקעה.

4.לאחר הגשת המרצת הפתיחה ביום 21.3.16, הוגש מטעם המבקשות כתב תשובה ביום 9.11.16 ובו נאמר, בין היתר, כי המבקשות הודיעו לב"כ המשיבה, כי "יתכן וההפקעה נשוא תיק זה תבוטל בנוגע לחלק הארי של השטח הכלול בתובענה זו, מטעמים שונים הקשורות גם ברשות הטבע והגנים". בכתב התשובה נאמר, כי מוצע לעכב את בירור התובענה עד לקבלת ההחלטה הסופית "בסוגיה העתידה כאמור להתקבל בקרוב".

5.ביום 1.12.16 התקיים קדם משפט, במהלכו טען ב"כ המבקשות כי קיים סיכוי גבוה לביטול ההפקעה ברובה. לנוכח הודעה זו התרתי למבקשות להגיש בקשה לעיכוב הדיון וזאת עד ליום 22.12.16. בקשה כאמור הוגשה מטעם המבקשות ואליה צורף תצהירה של גב' ריטה לדזינסקי, מנהלת אגף נכסי העירייה. על פי התצהיר שצורף לבקשה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: " רמ"י "), הודיעה לעירייה כי היא מתנגדת להפקעת השטח המיועד בתכנית לגן לאומי וכן כי לטעמה רשות הטבע והגנים (להלן: "רשות הטבע"), הפועלת על פי חוק רשות הטבע והגנים, צריכה ליטול החזקה בשטח. עוד צוין בתצהיר, כי מדובר בהליכים מורכבים האורכים זמן רב ובחלקם סטטוטוריים, אולם "זה הכיוון אשר מסתמן בכיוון סופי". המצהירה העריכה כי ההליך יארך לפחות שישה חודשים.

6.המשיבה הגישה התנגדותה לבקשה לעיכוב הדיון וטענה כי הליך ההפקעה הושלם ביום 27.1.15 ולכן היה על המבקשות לפעול לביטול ההפקעה מיד כשהתברר כי יש צורך בכך ולא לעכב את הליך פיצויי ההפקעה עבור השטח שכבר הופקע. עוד נטען, כי אף אילו תבוטל ההפקעה, ייוותר שטח של כ-18 דונם אשר הופקע ואין ביחס אליו כוונה לביטול ההפקעה, באופן המקים חובת פיצויי הפקעה מצד המבקשות.

7.המבקשות הגישו תשובה לתגובת המשיבה ובה נאמר כי קיימת הסכמה בין רמ"י לבין רשות הטבע כי ההפקעה תבוטל והשטח יימסר על ידי רמ"י לחזקתה של רשות הטבע, על פי החוק הרלבנטי של האחרונה. לאור האמור, נטען כי אין היגיון להמשיך לנהל את ההליך, כאשר סביר מאד כי ההפקעה תבוטל.

8.בעקבות הדברים הנ"ל הוגשה מטעם המשיבה הודעה לבית המשפט, ובה נאמר כי ביום 14.3.17 ערכו נציגי המשיבה סיור בשטח שהופקע וממנו עולה כי החזקה בשטח נתפסה זה מכבר על ידי המבקשות ואף החלו עבודות לביצוע מטרת הרכישה. עוד נטען על ידי המשיבה, כי בהתאם לסעיף 14(1ב) לפקודה, השבת הקרקע אינה אפשרית לאחר התחלת ביצוע מטרת הרכישה. עוד צוין בהודעה, כי על פי התכנית, הגורם המוסמך להפקיע את השטח מכוח התכנית הינן המבקשות בלבד ולא כל גורם אחר.

9.עיון בתמונות שצורפו לתצהיר התומך בהודעת המשיבה, מלמד כי על הקרקע הוצב שלט על פיו עיריית ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים ורשות הטבע והגנים, מבצעות עבודות שימור, שיקום ופיתוח, בעין לבן, הכוללות שיקום ושחזור הנוף האופייני באזור, גינון והשקיה. בשלט הנ"ל נרשם כי היזם הינו עיריית ירושלים/רשות הטבע והגנים הלאומיים/הרשות לפיתוח ירושלים. בראש השלט האמור צוין: