ה"פ 43691-07-15 טהלר נ' מנהל מיסוי מקרקעין רחובות ואח' - פסקדין

לפני בקשה למתן סעד זמני מטעם המבקש וכן בקשה לסילוק על הסף של התובענה מטעם המשיבים 2-6.

עיקרי העובדות וההליכים המשפטיים עד כה

1. ביום 05/07/10 נכרת בין המבקש, מר יונה מאיר טהלר, לבין המשיבים 2-6 (להלן: "המשיבים") הסכם (להלן: "ההסכם"), לפיו רכש המבקש מהמשיבים חנות המצויה ברחוב הרצל 128 ברחובות והידועה כחלקה 71/1 בגוש 3705 (להלן: "החנות" או "הנכס"). מדובר בחנות לספרי קודש ותשמישי קדושה בה מחזיק המבקש משך שנים ארוכות מכוח הסכמי שכירות מתחדשים שבינו לבין המשיבים.

2. תמורת המכר נקבעה בסעיף 15 בהסכם על סך של 400,000 ₪. בנוסף, התחייב המבקש לשלם למשיב 2 "בונוס" בסך של 100,000 ₪, תמורת ייזומו את העסקה ושכנוע יתר בעלי הנכס להתקשר בהסכם.

3. סעיף 11 בהסכם הוא העומד ביסוד ההתדיינות המשפטית הממושכת שבין הצדדים ועניינו שיעור מס השבח שיוטל בגין עסקת המכר. על פי סעיף זה, מס השבח שיוטל יחול על המוכרים (המשיבים) וישולם על ידם. תוקפו של ההסכם הותנה בכך ששיעור המס לא יעלה על סך של 150,000 ₪. על פי הסכמת הצדדים, ככל ששיעור המס שיקבע יהיה גבוה מזה, יהיו רשאים המוכרים לבטל את ההסכם.

4. המשיבים הגישו למס שבח מקרקעין שומה עצמית באמצעות עו"ד צנעני, במסגרתה דיווחו על שווי המכירה בהתאם להסכם בסך של 400,000 ₪. על פי שומה זו היה על המשיבים לשלם מס שבח בגין העסקה בסך של 76,646 ₪. השומה העצמית של המשיבים נדחתה על ידי רשויות המס ותחתיה נקבעה שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה בסכום כולל של 340,000 ₪. הנימוק לדחיית השומה העצמית היה קיומו של פער ניכר בין השווי החוזי של הנכס לבין שווי השוק לפי עסקאות דומות. שווי החנות הוערך על ידי רשות המיסים, על פי שווי השוק, בסך של 855,500 ₪.

5. לאור קביעה זו ובהתאם לסעיף 11 בהסכם, ביום 31/01/11 הודיע המשיב 2 למבקש על ביטול ההסכם. עקב דין ודברים שהיו בין הצדדים, הגישו המשיבים השגה על שומת המס לפי מיטב השפיטה, הן לעניין שווי המכירה שנקבע והן לעניין היקף המס, אולם ההשגה נדחתה ביום 12/02/12.

6. לאחר דחיית ההשגה, הודיעו המשיבים למבקש כי העסקה בטלה סופית ודרשו לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש כנגד השבת הכספים ששילם על פיו, אולם המבקש סרב.

7. עקב סירובו, פנו המשיבים לבית המשפט (מחוזי מרכז-לוד) במסגרת ה"פ 16683-04-12, בבקשה להצהיר על בטלות ההסכם. בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת הדס עובדיה) קיבל את תובענת המשיבים וקבע בפסק דינו מיום 18/11/13 כי התנאי הקבוע בסעיף 11 בהסכם הוא תנאי מפסיק אשר התקיים עם משלוח שומת המס בסכום העולה על 150,000 ₪ למשיבים. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכם בוטל כדין וכי המשיבים רשאים לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לזכות המבקש על פי ההסכם כנגד השבת המקדמה ששילם. עוד נקבע בפסק הדין כי לא היתה חובה למשיבים להגיש השגה לרשויות המס ומשעשו כן לא ניתן לומר כי הפרו את חובתם לנהוג בתום לב. לעניין זה נכתב בפסק הדין כך:

   "לא ניתן בשם 'שיתוף הפעולה' להטיל על המבקשים את החובה להגיש השגה באמצעות עורך דין מטעם המשיב, או להצהיר בגילוי מרצון שדיווחם הקודם לא היה נכון, או לנצל פטורים לצורך הקטנת שיעור המס. המבקשים היו בני חורין להשיג או להימנע מהגשת השגה על שמות מס שבח, ומשהשיגו על השומה למעלה מן הצורך באמצעות עורך דין מטעמם שהגיש בשמם שומה ראויה, אין לומר כי פעלו בזדון או ברשלנות ולא כי הפרו את חובתם לקיים את ההסכם בתום לב" (סעיף 37 בפסק הדין).