ה"פ 41919-03-15 ליבו החברה הישראלית לניהול פרוייקטים בע"מ נ' לוי(המנוח) ואח'

א. כללי

1. לפניי תובענה לסעד הצהרתי, בקשר עם התמורה שנתקבלה ממכירת יצירת אומנות של האומן פטריק הנרי ברוס (להלן: היצירה). את המכירה ערך משיב 3 (להלן: בית המכירות), ואצלו מצויה התמורה. במסגרת התובענה מבוקש להצהיר כי התמורה הייתה בסך של 295,500 ₪ (נכון ליום 24.1.12), וכי על בית המכירות לפעול בהתאם לפסק דין בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים. אותו פסק דין נתן תוקף להסכם פשרה בין המבקשת למשיב 2, ונקבע בו כי התמורה שייכת למשיב זה, וכי היא תחולק בינו לבין המבקשת בשיעורים ובאופן שפורטו בהסכם.

   ב. רקע הדברים

2. למר יואל לוי ז"ל (להלן: המנוח) היה חוב כלפי המבקשת. בשנת 2012 פנתה המבקשת בהמרצת פתיחה בה עתרה לקבוע כי היצירה הייתה שייכת למנוח (ה"פ 15003-02-12 (שלום י-ם) ליבו בע"מ נ' לוי ואח', להלן: ההליך הקודם). במסגרת אותו הליך טענה המבקשת כי משיב 2 מציג עצמו כביכול כבעל היצירה, אולם הוא עושה כן על דעת המנוח ובשיתוף פעולה עמו, לצורך הברחת נכסים. בית המכירות צורף גם הוא כמשיב לאותו הליך, שכן על פי הנטען הוא החזיק בכספי התמורה שנתקבלו ממכירת היצירה, והיה אמור להעבירם למשיב 2.

3. המנוח ומשיב 2, שיוצגו במשותף על ידי אותו בא כוח, התנגדו להמרצת הפתיחה. השניים טענו כי בניגוד לטענת המבקשת, היצירה הייתה בבעלותו של משיב 2, שקיבל אותה מהמנוח כפרעון לחובות שונים, וכי משיב 2 הוא שהעביר את היצירה לבית המכירות לצורך מכירתה.

4. בית המכירות, לעומת זאת, לא הגיש כל תשובה להמרצת הפתיחה ולא התייצב לדיונים שהתקיימו בהליך הקודם. יצוין מעתה כי אחד העדים שהעיד בהליך היה עו"ד אדם פרומקין, אשר הציג את עצמו בעדותו כיועץ המשפטי של בית המכירות (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון בהליך הקודם, שורות 12-13 ו-21-22). עו"ד פרומקין העיד כי בית המכירות היה מודע להליך (עמוד 6 לפרוטוקול שם, שורות 8-14), וכי "התוצאה של ההליך לא כ"כ משנה ל[בית המכירות]" (עמוד 4 לפרוטוקול שם, שורות 29-30).

5. תוך כדי שהתנהל ההליך הקודם הלך המנוח לבית עולמו, אולם בהסכמת ב"כ הצדדים ההליך נמשך גם בעניינו, ונשמעו בו ראיות (עמוד 3 לפרוטוקול שם). זמן מה לאחר שמיעת הראיות, הגיעו ביניהם המבקשת ומשיב 2 להסכם פשרה. בהסכם הוצהר כי היצירה הייתה שייכת למשיב 2 וכי התמורה ממכירתה, המצויה בידי בית המכירות, שייכת אף היא למשיב זה. עוד הוסכם כי "לצרכי פשרה בלבד" תקבל המבקשת 33% מכספי התמורה ו-7% מהם יועברו כתרומה לגוף שפורט בהסכם. הצדדים הסכימו כי לצורך מימוש ההסכם יעביר בית המכירות את התמורה לחשבון נאמנות שייפתח במשותף, אשר מוטביו יהיו המבקשת ומשיב 2. בית המשפט נתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין (פסק הדין מיום 9.7.14).

6. קשיים במימוש פסק הדין הם שהביאו להגשת התובענה שכאן. תחילה נראה היה כי מדובר בתובענה מצומצמת, שעניינה מחלוקת שולית בדבר האופן שבו ימומש פסק הדין בהליך הקודם. בפועל הפכה התובענה רחבה יותר, נוכח עמדתו של בית המכירות, כפי שיפורט להלן.

   ג. טענות הצדדים

7. במסגרת התובענה טענה המבקשת כי משיב 2 נמנע מלממש את פסק הדין בהליך הקודם ולא שיתף פעולה לצורך פתיחת חשבון הנאמנות כפי שנקבע בפסק הדין. לפיכך עתרה המבקשת להורות כי חלף פתיחת חשבון נאמנות יועבר סכום התמורה לקופת בית המשפט לצורך חלוקתו בהתאם לאותו פסק דין, וכן עתרה להצהיר על גובה התמורה שאותה יש להעביר, העומד לשיטתה על סך של 295,500 ₪ נכון ליום 24.1.12, כאמור לעיל.