ה"פ 3881-04-15 ש' נ' ש' - פסקדין

לפני בקשה למתן סעד הצהרתי.

המבקש עותר בבקשתו להצהיר כי הוא בעליו היחיד של הרכב מסוג שברולט אוואו מ.ר. 36-150-72.

המשיבה 1 היא בתו של המבקש וניתן כנגדה צו כינוס נכסים ביום 21/7/13. המשיב 2 – בנק הפועלים הוא נושה של המשיבה 1 אשר הגיש כנגדה תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר המתנהל כנגדה ומספרו 15938-07-13.

לטענת המבקש ביום 29/5/12 הגיש המשיב 2 תביעה כספית כנגד המשיבה 1 ע"ס 49,285 ₪. ביום 24/7/12 הגיש המשיב 2 במסגרת אותה תביעה בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על הרכב נשוא התובענה, תוך שטען כי המשיבה 1 עושה בו שימוש בעלים. ביום 31/7/12 ניתן צו עיקול כמבוקש, אשר אושר עם מתן פסק דין בתובענה כנגד המשיבה 1 בהעדר הגנה, זאת ביום 7/8/12. עוד טוען המבקש כי ביום 21/7/13 ניתן לבקשת המשיבה 1 צו כינוס נכסים כנגדה. לטענת המבקש הוגשו מספר בקשות בידי המשיבה 1 לביטולו של צו העיקול על הרכב, אך הללו נדחו. המבקש טוען כי הוא בעלי הרכב נשוא הבקשה ולמשיבה 1 אין כל זכות קניינית ברכב. עוד טוען המבקש כי אפשר למשיבה 1 זכות לשימוש ברכב בשל נסיעותיו התכופות לחו"ל מאחר ולא היה זקוק לרכב ולא הצליח למכור אותו במחיר ראוי. המבקש טוען כי אין מדובר בתביעת חוב של נושה כנגד המשיבה 1 ומשכך אין מקום להגשת בקשה זו במסגרת תיק הפש"ר של המשיבה 1 ואף עיכוב ההליכים כנגדה אינו חל על ההליכים המתנהלים בתובענה זו. לטענת המבקש לא ניתן להסתמך על דו"ח החוקר אשר צורף לבקשה למתן צו עיקול על הרכב לצורך הקביעה כי המשיבה 1 היא בעלת זכויות בו ולטענתו הרכב מצוי בחניית ביתו, איש אינו עושה בו שימוש ורישיונו אף איננו בתוקף שכן מדי יום שחולף ערכו יורד והוא חפץ במכירתו. אשר על כן, עתר המבקש בבקשתו זו שלפני להצהיר כי הוא בעל הזכויות היחיד ברכב נשוא התובענה.

המשיבה 1 כלל לא הגישה תגובתה לבקשה.

המשיב 2 טען במענה לבקשה כי צו העיקול אשר הוטל מטעמו על הרכב, ניתן בהתאם לממצאי חקירה שנערכה בעניינה של המשיבה 1, אשר העלתה כי זו נוהגת "מנהג בעלים" ברכב הרשום על שם סבתה המנוחה, ש .ש ז"ל. רכב זה הוא הרכב נשוא התובענה. לטענת המשיב 2 אושר העיקול במסגרת פס"ד אשר ניתן ביום 7/8/12 ובקשות אשר הוגשו לביטול העיקול, נדחו. המשיב 2 מודה בכך כי המבקש בבקשה זו הוא בעלי הזכויות ברכב נשוא התובענה מכוחו של צו הירושה והוא אף נתן את הסכמתו לביטול העיקול אשר הוטל על הרכב. לטענת המשיב 2 לו הייתה נערכת אליו פניה טרם הגשת הבקשה לבית המשפט, הייתה מתייתרת הפניה לבית המשפט.

הנאמנה על נכסי המשיבה 1 טענה כי אין לדון בבקשה בפני מותב זה וכי רק בית המשפט של פש"ר מוסמך לדון בזכויותיו של המבקש ברכב נשוא התובענה שכן על זכויותיה הנטענות של המשיבה 1 ברכב דנן מוטל עיקול ולפיכך עתרה למחיקת ההליך.

דיון :

סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה אל נוכח קיום הליכי פש"ר למשיבה 1

טענתה העיקרית של הנאמנה על נכסי המשיבה 1 היא כי אין מקום לניהול הדיון בבקשת המבקש בפני בית משפט זה שכן הליכים בעניינה מעוכבים כל עוד הליך הפש"ר מתנהל ובהתאם להוראות סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל, לא תהא תרופה לנושה או לחייב אלא ברשות בית המשפט המוסמך ובתנאים שיקבע. הנאמנה טוענת כי הדיון בתובענה בתיק זה מהווה ניסיון לחמוק מהדיון בסוגיה בפני בית המשפט של פש"ר, על מנת לקבל החלטה שיפוטית שלא לפני השופט דן בתיק הפש"ר. אלא שהסוגיה אליה מכוונת הנאמנה היא שאלת תוקפו של העיקול אשר הוטל על הרכב מטעמו של המשיב 2, עיקול אשר הוטל מכוחה של הטענה כי לחייבת זכויות ברכב דנן והיא עושה בו שימוש ונוהגת בו "מנהג בעלים" בהתאם להוראותיו של סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967. אך ורק זכויותיה הנטענות של החייבת – המשיבה 1 הן אלו שעוקלו וממשיב 2, במסגרת תובענה זו שלפני, מבקש לבטל את העיקול שהוטל על ידו, ומשעה שלא נטענה כל טענה מטעמה של הנאמנה או התבקש כל סעד מטעמה, באשר להיות הרכב דנן חלק מנכסי המשיבה 1 – החייבת, אף שחלף פרק זמן נכבד מאז מינוי הנאמנה על נכסי החייבת, הרי שאין מקום כלל לטענותיה של הנאמנה בדבר הצורך בפניה לבית המשפט של פש"ר. אף בהתאם לנוסחו של ס. 22 לפקודת פשיטת הרגל אותו ציטטה הנאמנה בתגובתה, אין המדובר לא בתרופה המתבקשת לנושה ואף לא בתרופה המתבקשת לחייב.

כך או אחרת, אין הבקשה שלפני עוסקת בעיקול שהוטל על הרכב דנן ועותרת לביטולו, כי אם מדובר בבקשה להצהיר כי הזכויות ברכב שייכות למבקש. הא ותו לא.

נוכח הדברים האמורים, לא הייתה מניעה מהגשת הבקשה למתן הסעד ההצהרתי אשר התבקש בפני בית משפט זה ואף אין מניעה כי הבקשה תדון לפני בית משפט זה.