ה"פ 38493-07-15 גולדברג נ' פרנקל ואח'

1.המבקש עתר בתובענה להצהיר כי 1/4 מזכות חכירה לדורות בנכס הידוע כגוש 8389 חלקה 160 הנמצאת באזור תעשיה עמק חפר (להלן: הנכס) הינם של המבקש ולצוות כי זכויות החכירה תרשמנה על שמו בלשכת רישום המקרקעין בנתניה, מחצית מחלקה של המשיבה 2 בנכס.

2.בתובענה נטען, בין השאר, כי המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב) הינם אנשי עסקים וכשקיימת ביניהם הכרות רבת שנים במהלכה היו שותפים במיזמים שונים, וכך גם התקיימו ביניהם יחסים חברתיים שהלכו ודעכו במרוצת הזמן, וכי המשיבה 2 (להלן: המשיבה) הינה חברה בשליטת המשיב.

המבקש טען כי בסוף שנת 1995 או תחילת 1996 פנה המשיב למבקש והציע לו לרכוש יחד אתו מחצית מהזכויות בנכס וכשאת המחצית האחרת היה אמור לרכוש רוכש אחר, וכי מדובר היה על 4.25 דונם. עוד צוין כי כל אחד מהם היה אמור להיות בעל 25 אחוז מהזכויות וכשהרכישה נעשתה מהמשיב 4 (להלן: המינהל).

המבקש טען כי שילם 350,000 ₪ עבור חלקו ברכישה וכי נמסרה הודעה על נאמנות, על ידי המשיבה והמבקש, לשלטונות מס שבח ביום 2.4.96. יתר על כן, המבקש נדרש ואף שילם מס רכישה.

מכאן עובר המבקש לפניית בא כוחו מיום 11.6.15 למשיב, בה ביקש לרשום את זכויות המבקש בנכס וכשהמשיב התכחש לכל עסקה משותפת.

המבקש אף עתר למנות את בא כוחו ככונס נכסים, ולהסמיכו לבצע כל פעולה ולחתום על כל מסמך לשם רישום הזכויות בנכס.

3.המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) טענו, בין השאר, כי דין התובענה להימחק על הסף מחוסר סמכות מקומית, ובנוסף ו/או לחילופין, יש לדחות את התובענה בגין שיהוי.

לגופם של דברים, נטען בין השאר, כי האסמכתא על תשלום הינה בסך 175,000 ₪ בלבד וכשהעלות הכוללת של רכישת המקרקעין, פיתוחם ובניית המבנה עליהם, הייתה בסך של כ-6 מיליון ₪.

כך גם נטען כי חלפו למעלה מ-19 שנה בהן לא פנה המבקש במאומה, עד פנייתו כאילו קיימת נאמנות עוד משנת 1996, וכשלא נטען ואף לא הוצג הסכם נאמנות בין בעל פה ובין בכתב וכאילו המשיבה רכשה מחצית מהזכויות שרכשה, בנאמנות עבור המבקש. כך גם המבקש לא התעניין משך כל השנים בנכס ואשר נעשה בו, ולא בכדי.

כך גם דחו המשיבים את "ההסברים" של המבקש אודות נושא המכרז של המינהל בהפנותם לכך שמדובר היה במכרז רגיל שפורסם על ידי המינהל, וכי עד קבלת התובענה אשר לה צורפה הודעת הנאמנות לא היה בידיעתם של המשיבים ולא היה זכור להם כי המשיבה חתמה אי פעם על הודעת נאמנות, וכשקשה לזכור לאחר שנים כה רבות את מהותה, הגם שברור וזכור שהזכויות לא נרכשו בנאמנות עבור המבקש.

מכאן עברו המשיבים לתאר את העלויות השונות ואת הפיתוח ואשר הוקם במקום, וכשמדובר במקרקעין מוסדרים וכי לא די בהודעת נאמנות אלא יש לבחון את מהותה של הנאמנות והאם מדובר בנאמנות אמת, בהוסיפם טענות נוספות בכל הקשור לנאמנות הנטענת.

מכל מקום, המשיב ציין בתצהירו כי למיטב זיכרונו "הודעת הנאמנות" ניתנה למבקש על פי בקשתו, כאסמכתא בלבד בדבר מתן ההלוואה בסך של 175,000 ₪, וכי הרישום באותו מסמך אינו בכתב ידו.

4.בדיון מיום 31.3.2016 ביקש ב"כ המבקש להבהיר כי טענתם הינה לזכויות של 25% בקרקע וכי ככל שהמשיב השקיע לאחר מכן, אין הם רוצים לגזול מאיש השקעותיו שנעשו לאחר הרכישה, וכי לאחר הצהרה שרבע מזכויות החכירה שייכות למבקש יהיה צורך בעריכת התחשבנות.

עוד הוסיף "אני מסכים שיש הרבה בעיות בתיק אבל מדבר אחד אי אפשר להתעלם וזה מהצהרת הנאמנות".