ה"פ 38147-04-10 סמימיאן נ' רחמים ואח'

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של תובענה זו, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה ביום 28.4.10 – בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו משכון שנרשם על ידי הנתבעים/המשיבים (להלן – הנתבעים) מבוטל הואיל והוא נרשם בשקר וכזב, על מנת להונות את התובע/המבקש (להלן – התובע) כנושה.

2.על פי כתב התביעה, התובע זכה בתביעה (ת.א. 3068/07) נגד הנתבע 2 (להלן – בן עטר), ופתח תיק הוצאה לפועל נגדו.

לטענת התובע , כבר למחרת הדיון בתיק האמור, שהתקיים בפני כב' השופט א. רובין ביום 18.6.08, רשם בן עטר משכון על הווילה שבה הוא גר עם רעייתו, גב' דליה בן עטר (להלן – הנכס) לטובת הנתבע 1, אחיה של רעייתו (להלן – רחמים), וזאת רק על מנת למנוע מהתובע את היכולת לבקש ולבצע עיקול על הנכס בהליך של הוצאה לפועל, ולשם "הברחת הנכס", כך שהתובע לא יוכל להיפרע ממנו את חובו.

3.עוד נטען, כי בן עטר הגיש בקשה לביטול העיקול שהוטל על הנכס על ידי התובע בטענה כי נרשם משכון לטובת רחמים, ואילו דליה בן עטר מצדה הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל המיטלטלין בנכס הם בבעלותה הבלעדית (ה.פ. 541/10).

יצוין, כי בקשתה של דליה בן עטר נדחתה ביום 11.5.10 על ידי כב' השופטת תמר בר אשר-צבן.

4.התובע טען כי בן עטר מתפאר כי "אין שום דבר הרשום על שמו", ואין לתובע, כזוכה, כל דרך לגבות את חובו.

עוד נטען, כי בן עטר ורעייתו לא בוחלים בכל דרך, לרבות דרך של רמייה ושקר, על מנת להבריח נכסים ולמנוע מהנושים של בן עטר, לרבות התובע, לממש את זכותם החוקית להיפרע ממנו.