ה"פ 38124-01-10 רילוב נ' מרטינס ואח'

המנהלת המיוחדת הגישה בקשה למתן הוראות בשלושה עניינים, שיוזכרו להלן, ובתוך כך גם הגישה את חוות דעתו מיום 23.6.14 ("חוות הדעת") של השמאי ר' הלר ("הלר") שמונה על פי החלטתי מיום 7.5.14, על יסוד הסכמת הצדדים המופיעה בהודעת המנהלת המיוחדת שהוגשה ביום 31.3.14. עם הגשת הבקשה קבעתי שכל אחד מבעלי הזכויות בחלקה יוכל להתייחס לחוות הדעת שעניינה הערכת תשלומי האיזון שעליהם החלטתי ביום 25.10.13 וביום 18.5.14. עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו ואיני מוצא עילה להתערב במסקנותיו של הלר, כפי שביקשו המבקש בהמרצת הפתיחה ("רילוב") והמשיבים 4 ו-5 ("ויזל").

בחוות הדעת העריך הלר, על יסוד הנימוקים המפורטים בה בהרחבה, שתשלומי האיזון הראויים הם כמפורט בעמ' 28 של חוות הדעת, ובתמצית – שעל רילוב וויזל לשלם, והמשיב 1 ("מרטינס") והמשיבים 2 ו-3 ("שרעבי") יקבלו, תשלומי איזון בסכום כולל של 599,500 ₪. נקבע כי רילוב ישלם 580,500 ₪ וויזל ישלמו 19,000 ₪, ושרעבי יקבלו 1,000 ₪ ומרטינס יקבל 598,500 ₪.

רילוב וויזל הגישו תגובות לחוות הדעת ובהן הסתייגויות ממסקנותיו של הלר ולעומתם שרעבי ומרטינס תומכים במסקנות אלה.

מטעמי קיצור איני רואה צורך לפרט את כל יריעת הטענות הנרחבת שפרש רילוב בכתב טענותיו, מפני שלדעתי אין די בטענות אלה כדי להתערב במסקנותיו של הלר, ודין דומה חל גם לגבי הסתייגויותיהם של ויזל. ההלכה בעניין זה נפסקה בע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ נ' הפלר (1.12.09) ("עניין יפה נוף"), שם נאמרו הדברים הבאים:

"ככלל, עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב [ראו: ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381, 391 (1994)]. פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. בע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד  בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא(2) 146 (1967) נדרש כבוד השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי לשאלה זו וקבע בנוגע למעריך, נשוא דיונו, כי:

"... במידה שמסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בעניין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבעניינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם".".