ה"פ 36397-12-16 אגבריה נ' פקיד שומה חדרה

בפניי בקשה למתן סעד זמני המורה על ביטול זמני של כל העיקולים כנגד המבקש, בפרט על חשבונות הבנק שלו, ועל עיכוב כל הליכי הגביה נגדו שננקטו בגין חוב מס הכנסה, לרבות קנסות ועיצומים כספיים וריבית והפרשי הצמדה, וזאת בגין שנות המס 2004 – 2014.

הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תובענה לסעד הצהרתי, שבה מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו כל חיובי המס, לרבות הפרשי ההצמדה והריבית, קנסות ו/או עיצומים כספיים אשר הוטלו על המבקש בין השנים 2004 – 2014 בטלים בשל התיישנות ו/או בשל שיהוי כבד וחמור בהפעלת הסמכות המנהלית ו/או בחוסר סמכות ולא כדין ו/או בחוסר סבירות ו/או בשל טעות מהותית אשר נפלה בהוצאת השומות ו/או בשל הטעיית המבקש ו/או בשל עושק המבקש שמעולם לא חתם על הסכם שומה ולא הוסברה לו משמעות הדו"חות שעליהם התבקש לחתום.

לאחר עיון בבקשה ובתובענה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית לדון בה.

התובענה חולקת על שומות שהוציא המשיב לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). האופן שבו יש להשיג נגד שומה ולערער עליה קבוע בסעיפים 150-158 לפקודה. אדם החולק על שומה רשאי להשיג עליה לפני פקיד שומה. על החלטת פקיד שומה בהשגה ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי.

כאשר קבוע בחוק מסלול להעלאת טענות, חייב אדם להעלות טענותיו במסלול הקבוע בחוק. לא ניתן לעקוף מסלול זה (ראה והשווה: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (8.3.09); רע"א 7746/09 יעקב טוויל כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף התחנה המרכזית (26.11.09)).

המבקש חייב, איפוא, לפעול במסלול ההשגה והערעור הקבועים בפקודה, ואין הוא יכול לעוקפם באמצעות הגשת תובענה לסעד הצהרתי.

לפיכך בית המשפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה, ואף לא בבקשה לסעד זמני.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

נראה כי מן הדין להורות על מחיקת התובענה מהטעמים שפורטו לעיל. ככל שסבור המבקש שיש להימנע ממחיקתה, יגיש לבית המשפט טיעון כתוב בנושא זה עד יום 26.12.16, ותינתן החלטה. אחרת אורה על מחיקת התובענה.

לתזכורת פנימית ביום 27.12.16.