ה"פ 34925-01-15 נבארי נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום - פסקדין

1.המבקש עתר לביטול צו פינוי וסילוק יד אשר ניתן מכח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") וכן עתר לעכב את ביצוע הצו עד למתן החלטה בתובענה.

בהחלטה מיום 18.1.15 ניתן צו זמני לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד וביום 12.2.15 לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד להכרעה בהליך העיקרי.

2.ביום 8.7.15 התקיים דיון בהליך העיקרי במסגרתו העידו המבקש וכן העיד מר אילן ישורון – הממונה לפי החוק, מטעם המשיבה. בנוסף הסכימו הצדדים לראות את עדויותיהם של מר איברהים נבארי מטעם המבקש ומר דקל אשרף מטעם המשיבה שנשמעו במסגרת הסעד הזמני, כחלק מן ההליך העיקרי. ביום 12.7.15 נשמעו סיכומי הצדדים.

3.המבקש טען בבקשתו כי הוא מתגורר במבנה מספר שנים עם בני משפחתו וכי המשפחה הגישה תביעת בעלות בפני פקיד הסדר שטרם הוכרעה. כן נטען כי החלקה בה נמצא המבנה אמורה להיות חלק מהישוב תל שבע אולם התכנון והקצאת המגרשים טרם החלו. לעניין זה נטען כי בנו של המבקש הזמין מדידה כהצעה לתכנון והרחבה של שכונה 7 בישוב תל שבע. המבקש טען עוד כי במידה וייהרס המבנה, יישארו הוא ובני משפחתו ללא קורת גג, בהיעדר מקום מגורים חלופי.

עוד טען המבקש כי לא התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים להוצאת צו הסילוק, שכן הוא לא זומן להשמיע טענותיו לפני הוצאת הצו, נטען כי הפלישה הנטענת אינה טרייה וכי הממונה ידע שהמשיבה מנהלת משא ומתן עם משפחת המבקש לצורך פשרה על זכויותיה בקרקע. כן נטען כי הצו ניתן בצורה בררנית כאשר כנגד בתים נוספים לא נעשתה כל פעולת אכיפה.

באשר לאיחור במועד הגשת הבקשה, שלא במסגרת 30 הימים לאחר קבלת הצו, טען המבקש כי התנהל בינו לבין המשיבה משא ומתן ורק לאחר שנאמר לו על ידי נציגי המשיבה ביום 14.1.15 כי יש בכוונת המשיבה לבצע את הצו נאלץ להגיש בקשתו.

4.המשיבה טענה כי המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בפסיקה שיש בהם כדי להביא לביטול הצו שכן הוא לא הגיש את הבקשה לביטול בתוך המועד שנקוב בצו לפינוי – 30 ימים, הוא לא הוכיח את זכותו במקרקעי הציבור והוא לא הוכיח שהוא מחזיק בשטח הפלישה יותר מ – 36 חודשים. לעניין זה נטען כי שיקול דעתו של הממונה הינו שיקול דעת של רשות מנהלית על בסיס הדיווח והחומר המובא בפניו ובית המשפט בוחן את ההחלטה לראות האם יש בה אי סבירות קיצונית במידה המצדיקה את התערבותו.

כן נטען כי הפלישה כוללת מספר מרכיבים ולא מבנה אחד, כאשר המבקש טוען כי הוא מחזיק במבנה למשך יותר משנתיים, אולם אינו טוען כי מדובר ביותר מ – 3 שנים, כאשר גם תצלומי האוויר מעידים שאין מדובר בפלישה הקיימת יותר משלוש שנים.

לעניין בעלות המדינה במקרקעין נטען כי היא רשומה ומוסדרת מכח חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצרים), תש"מ – 1980 ומכח סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969. על כן נטען כי המבקש לא הוכיח זכותו במקרקעין.

באשר לטענות המבקש מתחום התכנון, נטען כי אין בהליכים תכנוניים כדי להכשיר פלישה למקרקעין.

הנתבעת טוענת כי הפלישה התגלתה בתאריך 5.6.14 וכי לאחר מכן התגלו פלישות נוספות, כאשר מתצלום אורטופוטו משנת 2012 עולה שהשטח היה נקי מפלישה.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני סבורה כי אין לקבל את התובענה.