ה"פ 32926-03-15 שרה נ' קרויטרו ואח'

לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, לסעד הצהרתי שלפיו רכב מסוג סוזוקי (מ.ר. 38-863-70; להלן: הרכב), הרשום על-שמו של המשיב 1, שייך למבקשת; עוד מבוקש להצהיר כי המיטלטלין בדירתה של המבקשת, ברחוב רבינוביץ 40/9 חולון, שייכים אף-הם למבקשת בלבד.

אפתח ברקע להגשת המרצת הפתיחה: המבקשת והמשיב 1 התגרשו זה מזו לפני שנים ארוכות (בתחילת שנות ה- 90). עם זאת, ועל כך אין מחלוקת, הם נותרו ביחסים "חבריים תקינים" כלשון המרצת הפתיחה, ומן החומר שלפניי עולה כי המשיב 1 גם הועסק אצל המבקשת המפעילה גן ילדים (בחקירתה הנגדית ציינה המבקשת כי המשיב 1 "היה עושה לי הסעות והיה שומר על הדלתות בפתח", ובהמשך, כשנשאלה לעניין תשלום כספים למבקש, השיבה "בוודאי שאני מעבירה לו" – ראו עמוד 4 לפרוטוקול).

עוד עולה מן החומר, כי בזמנו ניתן פסק-דין לחובתו של המשיב 1, אשר לפיו הוא נדרש לשלם סכום-כסף לרעייתו המנוחה של המשיב 2. כעבור זמן, רעייתו של המשיב 2 שמה קץ לחייה וכיום מנהל המשיב 2 הליכי הוצאה לפועל נגד המשיב 1, לשם גביית החוב. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נתפס הרכב.

בהליך שלפניי עותרת כאמור המבקשת להצהיר כי הרכב, וכן המיטלטלין בדירתה, שייכים לה בלבד.

בטרם שאכנס לגופם של דברים, אציין כי המשיב 2 אינו מיוצג. המשיב 2 הגיש "כתב הגנה" (מדובר למעשה בתשובה להמרצת הפתיחה), ובדיון היום חקר בחקירה נגדית את המבקשת. בא-כוח המבקשת גורס כי כתב ההגנה והתצהיר שצורף לו אינם מקימים הגנה, זאת משאין בהם – לדידו – כדי לסתור ולקעקע את טענות המבקשת. עם זאת, יש לציין בהקשר זה כי העובדות הנוגעות למיטלטלין נשוא הבקשה מצויות מטבע הדברים בראש ובראשונה בידיעתה של המבקשת, ואין תמה שהמשיב 2 ביקש להפריך את הטענות שהובאו בתצהירה בדרך של חקירה נגדית. בסופו של יום, פסק-דיני זה מושתת על מכלול הנתונים שהונחו לפניי, הן בכתבי הטענות הן במסגרת הדיון שהתקיים לפניי.

אפתח בנושא הרכב. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ולאחר שבחנתי את החומר שבתיק והתרשמתי באופן בלתי-אמצעי מעדותה של המבקשת, אין בידי ליתן פסק-דין הצהרתי לגבי רכב הסוזוקי.

המבקשת, כמי שיזמה את המרצת הפתיחה ועותרת לקבלת סעד הצהרתי, נושאת בנטל השכנוע באשר לבעלותה הבלעדית ברכב. בבחינת השאלה אם עמדה בנטל זה, נקודת המוצא היא שרישום כלי רכב במשרד הרישוי הוא בעל ערך "דקלרטיבי" גרידא; הרישום אינו יוצר בעלות ואינו משנה בעלות (ראו למשל רע"א 5379/05 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464 (1997)). עם זאת, בכך אין כדי לומר שהרישום אינו חשוב – אדרבא, חשוב הוא – והנחת המוצא הראויה היא כי הרישום משקף את הבעלות ברכב.

בענייננו, רישום הרכב על שמו של המשיב 1 נעשה בשנת 2010. עד היום, ועל כך אין מחלוקת, הרישום נותר בעינו. כאמור, המבקשת טוענת כי רישום הרכב מלכתחילה על-שמו של המשיב 1 נעשה בטעות. הטעות מיוחסת לסוכנות שממנה נרכש הרכב; נטען, כי מכיוון שהמשיב 1 סייע למבקשת בחיפוש הרכב, וקיבל את הצעת המחיר, סוכנות סוזוקי רשמה את הרכב על-שמו, אף שהמבקשת היא שחתומה על הזמנת הרכב והיא ששילמה את תמורתו באמצעות הלוואה שנטלה מן הבנק.

דע עקא, שמספר מסמכים הרלוונטיים להוכחת טענה זו לא צורפו, והדבר שוקל לחובת המבקשת. כך למשל, לא צורף מסמך הצעת המחיר, אשר לפי הנטען נרשם על-שמו של המשיב 1, ובו אליבא דהמבקשת נעוצה הטעות ברישום הבעלות. גם מסמכי הביטוח של הרכב לא צורפו, וכשנשאלה המבקשת על-שם מי הביטוח, השיבה כי אינה יודעת אך היא משלמת את הביטוח (עמוד 6 לפרוטוקול). כאן המקום להדגיש, כי הליך של המרצת פתיחה שואב את מקורותיו מדיני היושר, ומתן הסעד כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. בהקשר זה בוחן בית המשפט, בין היתר, את תום-ליבו של מגיש ההליך, ובכלל זה את השאלה אם הלה חשֹף את מלוא הנתונים והמסמכים הרלוונטיים.