ה"פ 31180-05-16 גרינפלד נ' מדינת ישראל-רשות המיסים(מס הכנסה ומע"מ)

בקשה לסעד זמני שימנע מן המשיבה לנקוט הליכי גבייה נגד המבקש עד הכרעה בהליך העיקרי, הליך שעניינו חיוב המבקש במס בקשר עם ייבוא רכב ששוחרר מן המכס זה מכבר.

רקע

1.תחילת הסיפור, כך המבקש, ב"תדהמה". בחודש פברואר 2016, טען, זומן למשרדי המכס בחיפה שם נחקר ל"תדהמתו" בקשר להנמכת ערכו של רכב מסוג מרצדס שיובא בייבוא אישי והרשום על שמו, וכתוצאה מכך שולם מס מופחת. בהמרצת פתיחה שהגיש ציין המבקש כי הסביר לחוקריו שהרכב מעולם לא היה בבעלותו או בשימושו, הוא לא שילם עליו, לא ייבא אותו, לא חתם על מסמך כלשהו לצורך שחרורו, ואין לו מושג כיצד נרשם הרכב. המבקש הוסיף כי נודע לו לראשונה כי קיים רכב הרשום על שמו והנוסע ברחבי ישראל כאשר קיבל דו"ח בגין אגרת נסיעה בכביש 6 חודשים אחדים לפני החקירה. המבקש ביאר כי אינו יודע מיהו שרכש את הרכב ורשם אותו על שם המבקש, וכי אין לו כל ידיעה וודאי מעורבות בייבוא הרכב. המדובר, כך הערכת המבקש, בשימוש פסול בתעודת הזהות שלו, זיוף חתימתו, ורישום הרכב על שמו ללא ידיעתו.

2.לאחר החקירה, ביום 10.4.16 שלחה המשיבה למבקש הודעת חיוב, שהיא שהניעה את ההליך הנוכחי. המשיבה הודיעה לו כי בביקורת מצאה שבדיווחים ("רשימונים") שעל בסיסם ייבא ושחרר המבקש בשנת 2013 רכב מרצדס CLS 350 חדש מגרמניה, נמסר מידע שגוי באשר למחיר הרכב: 28,650 יורו, במקום 52,000 יורו. כך נוצר גרעון במס הקניה בסך כ-117 אלף ₪, מע"מ בסך כ-41 אלף ₪, ויחד עם הצמדה, ריבית וקנסות פיגורים: 207,911 ₪. סכום זה דרשה המשיבה מן המבקש כי ישלם עד יום 15.5.16, שאם לא כן יידרש לשאת בתשלומים נוספים ואף יינקטו נגדו פעולות גביה כדין.

3.יום אחד לאחר היום האחרון לתשלום הסכום הגיש המבקש תובענתו. יוער מיד כי קיימת דרך מותווית בדין להשגות על חיוב בתשלומי מכס, היא הקבועה לפקודת המכס, שתמציתה: ראשית ישלם הנישום, תחת מחאה, ולאחר מכן (בסד זמנים הדוק של שלושה חודשים) יגיש תביעתו להשבת הסכום. המבקש ביקש שלא לשלם כלל ולהביא תביעתו בדרך של המרצת פתיחה, לסעד הצהרתי לפיו אינו חייב דבר. אגב כך באה בקשתו לסעד זמני, שהיא לבדה הנתונה להכרעתי כאן.

4.בתובענתו ובבקשתו טען כאמור, בתמצית: תדהמה. אין הוא משיג כלל על ענייני הגירעון ברשימונים, אף שהוא מלין על כך שהמשיבה נקטה פעולות רק בשנתיים מאז ייבוא הרכב. בפשטות, אין לו כלל מעורבות בכל הקשור לייבוא הרכב, והכל זיוף ומרמה של אחרים, כך הוא מעריך. המשיבה אף לא הציגה לפניו תשתית ראייתית לטענתה בעניין מעורבותו בייבוא. מכאן השגתו על הודעת המשיבה. מכאן גם הבקשה לעכב את נקיטת הליכי הגבייה: הנזק העלול להיגרם למבקש, לטענתו, חמור במיוחד. הוא מתפרנס מעבודתו כמנהל סופרמרקט המעסיק עשרה עובדים, ואם ייאלץ לשלם, אשר שיפטר את חלקם. אשתו אף נושאת לבדה בעול (כך ניסוחו של המבקש) גידול חמישה ילדיהם הקטנים. אין לו דרך להעמיד את סכום החוב.

5.השיבה המשיבה, אם נתמצת: לפנינו מהלך מסועף שהמבקש מעורב בו עד צוואר, של ייבוא רכב יוקרה ויקר תוך הצגת מסמכים שאינם נכונים בדבר התקשרות עם "ספק" שאינו ספק לייבוא הרכב במחיר הנמוך שצוין. המבקש, נטען, חתום על שלל מסמכים הקשורים בייבוא הרכב. שמו נזכר במגוון מסמכים ותכתובות שלהם צד סוכנת המכס המעורבת בייבוא הרכב; אותה סוכנת, נטען, אף אישרה כי המבקש הוא שהזדהה וחתם לפניה. המשיבה מוסיפה כי המבקש הוא החתום על המסמכים הקשורים בשחרור הרכב. בין המסמכים: צילום רשיון הרכב של המבקש, ותעודת הזהות שלו. שמו נזכר במסמכי העברה בנקאית שבוצעה על רקע ייבוא הרכב. המבקש אף העביר בשנת 2015 את הבעלות ברכב לאחד שרון עוזר.

המבקש אף נחקר אצל המשיבה, וטענותיו בחקירתו, סבורה המשיבה, אינן דומות לאלו שבאו עתה (נספח 5 לתגובה). עיקרי חקירתו: המבקש ידע היטב באיזה ייבוא רכב מדובר; הוא ציין שנפגש עם גיסו מתחת לדירתו בבני ברק ועם אדם נוסף שהוא אינו זוכר את שמו; הוא הביע עניין ברכישת מרצדס ("הייתי צעיר והיה לי חשק לקנות מרצדס", ביאר); ונתן לאותו פלוני את רישיון הרכב שלו. ברם לבסוף החליט שאינו חפץ ברכב. בחלוף שנה וחצי, הסביר (בלא להסביר כיצד החלטתו השלילית בענין הרכישה הפכה כדי רכישה), הגיע אליו לביתו בשעה 23:00 אחד שרון ועוד אדם שהציג עצמו כעו"ד וביקשו שיחתום כי הוא מוכר את הרכב. הוא חתם על העברת בעלות, בלא לקבל תמורה כלשהי, גם לא העתק מהעברת הבעלות; זאת כיוון ש"בדיעבד התברר כי יש רכב על שמי ולא רציתי שיהיו קנסות ועניינים על שמי".

שלמה שפר גיסו, ושרון עוזר הרוכש נחקרו גם הם ועדויותיהם צורפו. לשיטת המשיבה, עדויותיהם אינן מסייעות בשפיכת אור על הפרשה, ודאי לא במירוק שמו של המבקש.

6.על רקע האמור גורסת המשיבה כי סיכויי ההליך נמוכים. היא אף טוענת כי הדרך לפעול בה היא זו שבסעיף 154 לפקודת המכס: שלם ותבע. לעניין מאזן הנוחות היא סבורה שהמבקש לא הציג נתונים שיאפשרו ללמדנו על מצבו הכלכלי, באופן שיטה את מאזן הנוחות לטובתו. המשיבה סבורה עוד כי הבקשה לוקה בחוסר תום לב, שכן המבקש נמנע מלהציג מידע באשר לזיקתו לרכישת הרכב.