אלבז נ' חסין

עניינה של התובענה שבפני אשר הוגשה על דרך המרצת פתיחה הוא במתן סעד הצהרתי ביחס לתוקפו של הסכם מכר על דירה ברח' העצמאות 87 באשדוד (להלן: "הדירה").

יצוין, כי המבקש הגיש המרצת פתיחה מתוקנת ובה צירף שני צדדים נוספים זאת לאור טענות שהועלו בעניין זה, וזו מתקבלת לתיק בית המשפט.

לאחר הגשת כתב התשובה ועיון מחודש בכתבי הטענות ניתנה החלטה על ידי, לפיה על ב"כ המבקש להתייחס לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה, בשים לב לעובדה שלכאורה מדובר בנכס שאינו רשום בלשכת רישום המקרקעין אלא בחברה המשכנת.

ב"כ המבקש ציין בתגובתו כי הוא סבור שהסמכות העניינית הינה לבית משפט זה שכן לעמדתו זו המגמה בפסיקה (מפנה לה"פ 119/08 שויצר נ' רפאל [פורסם בנבו] (24.9.2008)]. המשיבים אף הם טענו, כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה. שכן לעמדתם יש לבחון את הנסיבות הספציפיות העולות לכאורה מכתב התביעה והמסמכים, ובמקרה זה מדובר בהעברת זכויות קניינית עתידית.

לאחר שבחנתי את הדברים, דעתי היא שהסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית משפט השלום, ועל כן יש להעביר את התביעה אל בית משפט השלום הנכבד באשדוד.

המדובר בדירה הרשומה בחברה המשכנת כאשר הזכויות טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ומכאן המדובר בזכויות אובליגטוריות; כאשר אף מבחינת המרצת הפתיחה עולה, כי לא מבוקש בה מתן סעד שבחובו קיימת הוראה אופרטיבית הנוגעת לזכות קניינית [ראו החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1924/16 עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ [פורסם בנבו] (20.4.2016); וכן רע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה [פורסם בנבו] (31.12.2015), ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה פ"ד נא(2) 669].

במקרה מסוג זה שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה הנוגעת לתוקפו של הסכם מכר תקבע על פי שווי הזכויות שנמכרו, וזאת להבדיל מתביעה בעניין שבמקרקעין, שאז הסמכות לדון מסורה לבית המשפט המחוזי ללא תלות בשווי נכס המקרקעין.

נוכח האמור, ולאור העובדה כי על פי האמור בהמרצת הפתיחה, שווי הדירה נמוך מתקרת סמכותו של בית המשפט השלום, ונוכח מקום הנכס מועברת בזה התביעה לבית המשפט השלום באשדוד.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.