ה"פ 27795-03-15 מעילי פולק בע"מ נ' לנדאו

א. כללי

1. לפניי המרצת פתיחה שהגישה המבקשת, ובה עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי "המבקשת הינה הבעלים של ציוד ורכוש בחנות ברח' מלאכי 4 בירושלים" (כלשון הרישא להמרצת הפתיחה).

   ב. רקע וטענות הצדדים

2. ביום 12.3.15 הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה שכאן. בהמרצת הפתיחה נטען כי במהלך חודש דצמבר 2014 ננקטו נגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל בחנות שהיא מפעילה, וכי למבקשת התברר שמדובר בהליכים שיזם המשיב, בשל חוב שחייב לו אחד "מר פולק". המבקשת הדגישה כי "הציוד, הרכוש והמלאי שבחנות הנם של [המבקשת] בלבד ולמר פולק אין כל קשר כלכלי או משפטי לחנות" (סעיף 2 להמרצת הפתיחה). עוד ציינה המבקשת כי הגישה בקשה דומה בלשכת ההוצאה לפועל, וראש ההוצאה לפועל "עיכב ביצוע ההליכים אצל [המבקשת], אך קבע שיש להגיש הליך זה בבית המשפט המוסמך" (סעיף 3 להמרצת הפתיחה). את החלטת ראש ההוצאה לפועל עצמה לא צירפה המבקשת להמרצת הפתיחה.

3. המרצת הפתיחה נתמכה בתצהירה של גברת רבקה פולק (להלן: גב' פולק), שהצהירה כי היא בעלת המניות במבקשת ומנהלת את החנות מושא ההליך, ששמה "מעילי פולק". גב' פולק ציינה, בין היתר, כי "מבדיקה שערכתי [בעקבות נקיטת ההליכים נגד המבקשת – א"נ] מתברר שאין קשר ואין זהות בין החייב בתיק ההוצל"פ לבין [המבקשת] והחנות שברח' מלאכי 4 בירושלים" (סעיף 3 לתצהיר). עוד הצהירה גב' פולק כי "נראה שהזוכה בחר בביצוע עיקול מטלטלין בחנות לאחר שמצא דמיון בשם, אך כאמור אין קשר משפטי או כלכלי בין [המבקשת] לבין החייב בתיק זה" (סעיף 4 לתצהיר).

4. המשיב הגיש את תשובתו להמרצת הפתיחה (תחילה ביום 29.4.15, ובאופן שלם יותר ביום 10.5.15). מן התשובה עלתה תמונה עובדתית שונה, ומורכבת יותר מזו שהוצגה על ידי המבקשת וגב' פולק.

5. כך, התברר כי אותו "מר פולק" עלום, שבהמרצת הפתיחה לא הובהר מיהו ושבתצהיר גב' פולק צוין כי מבדיקה שערכה עלה שהוא אינו קשור במבקשת, הוא לא אחר מאשר מר יוחנן פולק (להלן: מר פולק), אישהּ של גב' פולק ואבי 14 ילדיה. עוד התברר כי המשיב הוא יבואן של בגדי ילדים, וכי לפני מספר שנים הוא סיפק למר פולק סחורה של בגדים. התמורה עבור הסחורה לא שולמה, ובעקבות זאת נוהלו הליכי בוררות בין המשיב לבין מר פולק, בפני "בית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות הישר והטוב (ע"ר)". במסגרת ההליכים טען המשיב כי הוא העביר סחורה "לפולק מעילים" – עסק בעל שם זהה לשם שנושאת החנות מושא ההליך שכאן - אך תמורתה לא שולמה. מר פולק מצידו לא כפר בעובדות שנטענו ואף הודה בחוב (פרוטוקול הדיון הראשון בבוררות, נספח ג לתשובה מיום 10.5.15). בתום הליכי הבוררות ניתן פסק דין, ומר פולק חויב לשלם לתובע סך של 21,980 דולר. בפסק הדין צוין גם כי "מאחר שחוב זה נמשך כבר תקופה ארוכה של כ-6 שנים ואחרי שהתובע ניסה כמה פעמים לבוא לקראת החייב בפריסת תשלומים נוחה, ובכל זאת לא שילם הנתבע כלום... על כן הוחלט שבאם העניין לא יסודר תוך תקופה קצרה, תינתן זכות לתובע לממש את פרעון החוב בגביית נכסיו של הלווה על ידי מכירת שבבעלותו" (פסק הדין מיום 12.3.12, נספח ד לתשובה מיום 10.5.15). לטענת המשיב, הסכם הבוררות אושר בידי בית המשפט המחוזי ביום 21.10.13, אם כי ההחלטה בהליך זה לא הוצגה בפניי.

6. עוד התברר מתשובת המשיב כי הוא נקט הליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין, וכי במסגרת אותם הליכים ניתנה ביום 17.1.15 החלטתו של רשם ההוצאה לפועל, שהיא שהביאה להגשת המרצת הפתיחה שבפניי. בהחלטה זו, אשר אותה כאמור נמנעה המבקשת מלהציג, קבע כבוד הרשם כי "קיימת זהות בין רכושו של החייב לבין הרכוש המצוי בחנות ואשר לכאורה הינו בבעלות אחרת. הזהות נלמדת מבעלות המניות ומזהות המבקשת שהינה אשת החייב" (נספח ו לתשובה מיום 10.5.15).

7. לגופן של טענות המבקשת טען המשיב כי "הטענה שהחנות איננה של מר פולק אלא של [המבקשת] בטענה שקרית" (כך במקור), ו"החנות... היא החנות של מר פולק, הוא מנהל אותה והוא נמצא שם כל הזמן" (סעיפים 43 -44 לתשובה).

   ג. השתלשלות ההליכים