ה"פ 27565-05-16 - פסקדין

בהמרצת הפתיחה הנדונה, התבקש להורות למשיב - רמ"י, לרשום את זכות הבעלות "המלאה" (לא ברור למה הכוונה בתוספת מילה זו), של המבקשים, במקרקעין המוגדרים כחלקה XXX (קטע), שם מצוי מבנה הקרוי "בית מרקחת הנגב" וכן חצר צמודה לו.

סירובה של הרשות לרשום את הזכויות הנטענות, לעת הזו, מושתת על כך, שהבעלים הרשום בספרי רמ"י אינו זהה למבקשים כאן, וכל עוד לא תוכח שרשרת העברת הזכויות הנטענת, מהבעלים הרשום, עד המבקשים כאן, לא ניתן להיעתר. ככל שהמבקשים חפצים להוכיח זכותם, מכוח שרשרת העברה, באמצעות ההליך המשפטי, בהעדר כתבי העברה ומסמכים ייעודיים סדורים לכך, אזי, יש, לשיטת המשיב, לצרף את כל הנוגעים בדבר כמשיבים.

בנוסף - הועלתה אפשרות, שלצדדים שלישיים, בעלי זכויות בחלקה הגובלת - 226, תהיינה תביעות זכות, גם ביחס לחלקה נשוא דיוננו, לפי, שקודם לחלוקה רישומית, שנעשתה ב- 2006, לא הייתה הפרדה בין שתי חלקות אלה, והעסקאות "ההיסטוריות" לגבי המבנים שבמתחם, לא ייחדו עצמן לאיזה משתי החלקות.

ביחס לנכס הנדון, ולחלקה הגובלת בו, חלקה 226, התנהלו הליכים משפטיים שונים, לאורך השנים, אשר התייחסו, בין היתר, לזכויות הקניין בחלקות אלה. מקצת טענות המשיב נוגעות לכך, שלא רק שלא נשללו, בהליכים אלה, זכויות של צדדים שלישיים, אלא אף הוכרו במפורש. המבקשים, מנגד, סבורים שהליכים אלה עיגנו ביתר תוקף את ה"בלעדיות" שלהם בזכויות בחלקה. כך המצב באשר להכרה בזכויות גברת עליזה בר-און, יורשתו של חפז בר-און ז"ל, בזכויות במשרדים המצויים בבניין שעל חלקה 226. זאת - לצד שלילת זכויות כאלה במקרקעי חלקה 227 הנדונה כעת. ראה - ה"פ 838-03-12, בימ"ש מחוזי באר-שבע, פס"ד, שניתן על ידי, ביום 26/8/2014. לטענת המשיב, מאחר שבית המרקחת, המופעל על ידי המבקשת 3, משתרע, כנראה, על שתי החלקות הללו, יוצא, שקיימים בוודאות צדדים שלישיים החייבים להיות חלק מההליך, ויתכן שקיומם עומד בסתירה, מלכתחילה, להיתכנות מתן הסעד שהתבקש כעת.

ברם, לצורך דיוננו, ולאחר שהמקרקעין בגוש 38003 עברו הליך פרצלציה, נסח הרישום שהוצג לעיוני הוא נפרד לגבי חלקה 227, כשהבעלים הרשום הוא רשות הפיתוח בשלמות, ולגבי חלקה 226, קיים נסח נפרד - בבעלות זהה. מכאן - ולצורך הדיון, רואים את טענות המבקשים כרלוונטיות אך ורק ביחס לנעשה על גבי חלקה 227. אין להחלטה שיפוטית, שתינתן כאן, כל השלכה לגבי מחזיקים או בעלי זכויות בחלקה 226. משום כך, אי צירופם של צדדים שלישיים, במישור זה, אינו רלוונטי כעת. עם זאת, ככל שבבוא העת, ימצא, שהליכי רישום הזכויות אינם יכולים להיעשות בנפרד ביחס לחלקה 227, מסיבות כאלה ואחרות, שאינן שטוחות בפני כעת, ברי, שהנחת עבודה זו שוב לא תהיה תקפה, ובוודאי לא תחייב צדדים שלישיים שיהיה להם עניין בתוצאות הרישום. לעת עתה - צודקים המבקשים במישור זה, ובאומרם, שפסק הדין שלעיל, שהפך חלוט, עם מחיקת הערעור שהוגש עליו לביהמ"ש העליון, מעגן את שלילת זכותה של אותה צד ג', גב' בר-און, במקרקעי חלקה 227, ומהנימוקים שניתנו באותו הליך.

פסק דין נוסף, שניתן על ידי כב' השופטת ר. ברקאי, בבימ"ש זה, ביום 11/7/2013, במסגרת ה"פ 15329-03-10, עיגן את זכויותיה של צד ג' ששמה חנה קורן, במשרד המצוי בבניין בשם "בית כלנית הנגב" הצמוד לבית מרקחת הנגב, כאשר ברישא לפסק הדין, בהגדרת מיקומו הרישומי של הבניין שבו מצוי המשרד, נאמר כי מדובר בגוש 38003 חלקה "226-227 (בעבר חלקה 21)". אולם, בפסקה 3 של פסה"ד נאמר, כי חלקה 21 חולקה על ידי המשיב, בשנת 2006, לשתי חלקות - 226 ו- 227, כאשר המבנה - בית כלנית הנגב - מצוי על חלקה 226. משמע - על פניו, אף לגברת קורן אין זכויות או תביעות ביחס למתרחש בחלקה 227. שוב - היה ויסתבר, שקביעה זו אינה מדויקת, כגון, שמבנה המשרד הנדון עודנו מוגדר כמשתרע על שתי החלקות, שוב, לא יוכל ההליך הנוכחי ותוצריו, לחייב כלשהו או לפגוע בזכויות הגב' קורן, או בכל צד ג' שמעמדו דומה.

לפיכך - ובנתון להסתייגויות דלעיל, שבהן גלומות "הנחות עבודה", שבלתן לא ייתכן בירור מושכל של התובענה הנוכחית (בהינתן מיקוד זהות המשיב לה אך ורק ברמ"י), יש להתייחס לטענות הממוקדות בחלקה 227, ובה בלבד.

בזיקה לטענות הממוקדות באופן זה, יש להתייחס להמ"פ, כבאה להוכיח את שרשרת העברת הזכויות בחלקה 227 מהבעלים, או מחליפיהם, הרשומים כיום בספרי רמ"י, עד למבקשים שלפני כעת. זאת - בהעדר, מלא או חלקי, של בקשות העברה סדורות או של טפסים החתומים וייעודיים לשם כך, והדרושים לפי נהלי המשיב, באופן שהיה מאפשר העברה חלקה ופשוטה של הזכויות (כפוף, כמובן, לאישורים ותשלום מיסים ואגרות כנדרש), עד להשגת הרישום הנכסף על שם המבקשים דכאן.

המבקשים טוענים, כי בידם להצביע על שרשרת ההעברה הדרושה, באופן משכנע. עמדת הרשות היא (פסקה 28 לכתב התשובה המתוקן), שאי אפשר לקבוע ממצאים ולהכריע לגבי אותה שרשרת העברת זכויות, מבלי שיצורפו להליך כל הנוגעים בדבר, ויוכלו להשמיע עמדה.

ההכרעה בהמ"פ בצורתה הנוכחית, לפיכך, נגזרת מהתשובה לשאלה, האם כדי להצביע על שרשרת סדורה ומוכחת, של העברת זכויות אובליגטורית מהבעלים הרשומים בספרי הרשות, אל המבקשים שלפני, חסרים צדדים חיוניים כלשהם. ככל שאשתכנע, למשל, שהמבקשים הם חליפיהם של הבעלים הרשום, כגון מכוח ירושה, ואין בלתם, אזי, יתכן שהצדק עימם, ואין צורך בצירוף צדדים כלשהם. אם לא כן - אף מיותר כמעט להזכיר, שאין לתת פסק דין הצהרתי, לא כל שכן - אופרטיבי, והמצווה על רישום בעלות בנכס, מבלי שניתנה אפשרות לנוגעים בדבר, שזכויותיהם יכול ויושפעו מאותה הכרעה, להתייצב ולהשמיע עמדתם.

הרישום הקיים, לעת הזו, אצל המשיב, מתייחס ל- 4 בעלי זכויות:

מר בוגן בן ציון, מר קריגל אייזיק, מר שטיינמץ חיים (בכתב התשובה רשום "שטיינמן" אולי בשל כיתוב משובש, המקשה על קריאת הסכם הרכישה מ- 7/12/1960. נראה, ממסמכים אחרים, שהשם הנכון הוא "שטיינמץ"), וכן - מר גולדשטיין שלמה.